ע"פ 122/02 מדינת ישראל נ. מוחמד בדראן

המשיב קשר עם שני אחרים, תושבי הרשות הפלסטינית אשר שהו בישראל שלא כחוק, לרכוש מאחד אחמד חמישה כלי ירייה (שני רובים מסוג קלצ'ניקוב ושלושה אקדחים). בבוא השלושה אל אחמד כדי לבדוק את כלי הירייה ולקחת אותם, ובעקבות מידע מוקדם שמסר אחמד למשטרה אודות העסקה המתרקמת, נעצרו המשיב ושני שותפיו על-ידי המשטרה. מלכתחילה הואשמו השלושה בניסיון לסחר בנשק. ואולם בעקבות הסדר טיעון שעשה עם התביעה הורשע המשיב, על-יסוד הודייתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של ניסיון לרכישת נשק. בית המשפט המחוזי גזר על המשיב עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל ושמונה עשר חודשי מאסר על-תנאי; והערעור שלפנינו מופנה כנגד קולת העונש.

הערעור בדיון יסודו. בצדק טען בא-כוח התביעה לפנינו, כי אזרח ותושב ישראל המנסה לרכוש כלי ירייה עבור תושבי הרשות הפלסטינית עושה מעשה חמור שיש בו כדי לסכן את שלום הציבור בישראל. המדובר בענייננו בניסיון לרכוש חמישה כלי ירייה, ובהם גם שני רובי סער מסוג קלצ'ניקוב הידועים ככלי נשק התקפיים וקטלניים במיוחד, וטענת המשיב כאילו נרכשו כלי הנשק הללו אך כדי שישמשו ליריות שמחה בחתונות לא הייתה מעיקרה ראויה לאמון. נראה לנו כי העונש שנגזר על המשיב איננו נותן ביטוי ראוי לחומרה הרבה שהייתה טמונה במעשה העבירה. כשלעצמנו אנו סבורים כי המשיב היה ראוי לעונש חמור יותר מזה שאנו מתכוונים להטיל עליו, אך מסתבר כי על שותפיו של המשיב שהורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירת ניסיון לסחר בנשק, גזר בית המשפט המחוזי חמישים וארבעה חודשי מאסר. לאור זה, על רקע השוני בין העבירות, לנוכח העובדה שהמשיב, להבדיל משותפיו, הודה בעובדות, ולאור אמת המידה המקובלת עלינו ביחס להחמרת עונשו של נאשם בשלב הערעור, החלטנו לקבל את הערעור במובן זה שעונש המאסר הממשי שהושת על המשיב יועמד על ארבעים ושניים חודשים (תחת עשרים וארבעה חודשים) ואילו המאסר על-תנאי שנגזר עליו יישאר על כנו.