פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1232/02
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' א' לוי
המערער:
חנניה כנפו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על הכרעת-הדין וגזר-הדין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.12.01
בת"פ 129/00 שניתן על-ידי כב' השופטים ח' פיזם, ב' בר-זיו ור' שפירא
תאריך הישיבה:
ד' בניסן תשס"ג
(6.4.03)
בשם המערער:
עו"ד אביגדור פלדמן
בשם המשיבה:
עו"ד אתי כהנא
פסק-דין
המערער עמד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 129/00) בעבירות של קשר לפשע ורצח. בהכרעת-הדין נחלקו דעות השופטים. השופטת בר-זיו - אשר כתבה את פסק-הדין הראשון - החליטה להרשיע את המערער בעבירות שעליהן עמד לדין. סגן הנשיא פיזם סבר כי אין להרשיע את המערער אלא בעבירת הריגה בלבד. השופט השלישי, השופט שפירא, סבר אף-הוא כי אין להרשיע את המערער בעבירת רצח אלא בעבירת הריגה בלבד ובעבירה של קשר לפשע. בחלקו האופרטיבי של פסק-הדין נקבע, על דעת הרוב, כי יש להרשיע את המערער בעבירות של הריגה וקשירת קשר לפשע ולזכותו מעבירה של רצח. משהורשע כך בדינו גזר בית-המשפט על המערער עונש מאסר בן 20 שנים, מתוכן 17 שנים לריצוי בפועל (בניכוי תקופת המעצר) ושלוש שנים מאסר על-תנאי. הואיל ובעת גזר-הדין רצה המערער עונש מאסר אחר, הוסיף בית-המשפט וקבע כי ריצוי עונש המאסר בפועל יחל עם סיום ריצוי המאסר האחר.
ערעורו של המערער היה על הכרעת-הדין, ולחלופין, על גזר-הדין.
ימים ספורים לפני היום שנקבע לשמיעת הערעור הודיעתנו פרקליטות המדינה כי בעלי-הדין הגיעו להסדר טיעון ביניהם. על-פי הסדר הטיעון יחזור בו המערער מערעורו, ואילו המדינה מצידה תסכים כי תחת 17 שנות המאסר בפועל שנגזרו על המערער תבואנה 11 שנות מאסר בפועל וכי שאר חלקי גזר-הדין יישארו כשהיו.
ביום שנקבע לשמיעת הערעור שמענו הסברים מפיה של באת-כוח הפרקליטות, עורכת-דין אתי כהנא, מה טעם החליטה הפרקליטות להסכים להסדר טיעון כפי שהסכימה. עורכת-דין כהנא הפנתה את תשומת-ליבנו לפסקי-הדין הקצרים - קצרים ביותר - של שופטי הרוב, והוסיפה והצביעה לפנינו על אמירות בהם המשתמעות לשתי פנים. יתר-על-כן גם פסקי הרוב אינם זהים בתוכנם וכל אחד משופטי הרוב הלך בדרכו לזיכויו של המערער מאשמת הרצח ולהרשעתו בעבירת ההריגה. שמענו הסברים אלה ולא נמצא לנו כי ראוי שנתערב בשיקול-דעתה של הפרקליטות בהסכימה לכרות את הסדר הטיעון שכרתה. בנסיבות העניין, אפשר ניתן היה להגיע גם להחלטה אחרת, ואולם משהחליטה הפרקליטות את שהחליטה לא נתערב בהסדר שנעשה.
אנו מחליטים אפוא, על-פי הסדר הטיעון, לדחות את ערעורו של המערער על הרשעתו בדין. על-פי אותו הסדר טיעון מקבלים אנו את ערעורו של המערער על גזר-הדין, ותחת 17 שנות המאסר בפועל שנגזרו עליו תבואנה 11 שנות מאסר בפועל (בניכוי תקופת המעצר). שאר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם.
היום, ד' בניסן תשס"ג (6.4.03).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
02012320_G02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il