ע"פ 1235/09 רובי אטיאנו נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

במהלך השנים 2005 ו-2006 שימש המערער מדריך ירי במטווח העירוני בבאר-שבע, שם הועסק גם סעיד אלעוקבי (להלן: סעיד) בעבודות גינון וניקיון. נטען, כי במשך תקופה ארוכה הוציא המערער מהמטווח תחמושת – כדורים בקוטר 9 מ"מ ו- 7.65 מ"מ , אותם מכר לסעיד תוך שהוא משלשל את התמורה לכיסו. תחילת הפרשה היתה בפנייתו של סעיד, שלטענתו הכדורים היו דרושים לו לצורך ירי בחתונה, אולם בפועל, מכר סעיד את הכדורים שרכש לאחר. בהמשך, היה זה המערער שהציע לסעיד לקנות ממנו כדורים נוספים, עד שלבסוף סיכמו על ביצוען של עסקאות מסוג זה בכל שבוע. בדרך זו מכר המערער לסעיד כמות גדולה מאד של תחמושת, ובהמשך התגלגלה תחמושת זו לידיהם של אחרים, וביניהם תושב הגדה המערבית.

בגין עובדות אלו בהן הודה המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות גניבה וסחר בנשק, לפי סעיפים 384 ו-144(ב2) לחוק העונשין. על כך הוא נדון ל-36 חודשי מאסר, מחציתם בפועל והיתרה על-תנאי, וקנס בסך 35,000 ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף, כי סעיד הורשע אף הוא בפרשה, ונדון ל-30 חודשי מאסר, מחציתם בפועל, ולקנס בסך 30,000

ש"ח.

בגדרו של הערעור המופנה כנגד העונש נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער למעלה מן המתחייב, ועל כן עותר המערער להקל בעונשו. ועוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לאלה: היות המערער נעדר עבר פלילי; המלצת שרות המבחן להסתפק במאסר בדרך של עבודות שרות; נסיבותיו האישיות ובכללן מצבה הנפשי של בתו. ועוד נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה שעה שהחמיר בעונשו בהשוואה לעונש שהשית על סעיד, אף שלזה האחרון עבר פלילי, ושרות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה חיובית בעניינו.

לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. המערער גנב כמות גדולה של תחמושת מהמטווח בו הועסק ומכר אותה לסעיד, אף שהיה חייב להיות מודע לכך שתחמושת זו עלולה להתגלגל לידיים עברייניות או עוינות, והסכנה מכך לצבור אינה טעונה הסבר. חרף זאת, הוא התמיד במעשיו לאורך זמן, ככל הנראה מחמת בצע כסף, והתנהגות מסוג זה יש להוקיע ולהרתיע מפניה בדרך הענישה. לא נעלמה מעינינו העובדה כי העונש שהושת על סעיד היה קל יותר, אולם המערער היה הדמות הדומיננטית בפרשה, ולולא יזם את המכירה של התחמושת, אותה סכנה בה דיברנו לא היתה באה לעולם.

המערער הפנה עוד לע"פ 4123/04, אלי מלכיאור נ' מדינת ישראל , ולעונש שנגזר שם, אולם לא ראינו מקום לגזור ממנו גזרה שווה לערעור שבפנינו. באותו פסק-דין, בו נדון הנאשם שם לשנת מאסר, אמרנו כי העונש אינו סוטה מרמת הענישה הראויה, ואם הקלנו בו היה זה מטעמים שייחדו את אותו מקרה, כאשר אותו נאשם הודח על ידי אחר לביצוען של העבירות, והפער בענישה בינו לבין שותפו נראה בעינינו בלתי סביר.

הנה כי כן, לא מצאנו, כי הוכחה בפנינו עילה להתערב בגזר הדין, ומכא

ן החלטתנו לדחות את הערעור.

המערער יתייצב לשאת במאסרו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום ט"ו בסיון התשס"ט, (7.6.09), עד לשעה 10:00.