ע"פ 1239/11 משה כחלון נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ' ) מיום 13.2.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק מעצר עד תום ההליכים שמספרו 17870-11-10.

2.

נגד המערער הוגש ביום 09.11.2010 כתב אישום בגין עבירות של תקיפה, חבלה חמורה, איומים, תקיפת שוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור, על פי עבירות 379, 333, 192, 273, 288 לחוק העונשין, בהתאמה, וכן בגין עבירת התנגדות למעצר. על פי הנטען, תקף המערער את שכנו (להלן: המתלונן ) בשעת לילה, ללא כל התגרות מצידו של המתלונן, וחבל בו באמצעות ידיו וכן בעזרת לבנה. כאשר ביקשו שוטרים שהוזעקו למקום לעכב את המערער סירב להתלוות אליהם, איים עליהם ואף תקף אותם.

בשל האירועים המתוארים לעיל התבקש במקביל להגשת כתב האישום מעצרו של המערער עד תום ההליכים. הדיונים בבקשה זו נדחו מעת לעת לבקשת ההגנה, בטענה כי לא התקבל לידיה כלל החומר הרלוונטי. ביום 16.12.2010 התקיים דיון בבקשה, והצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו ייעצר המערער עד תום ההליכים תוך שמירת זכותו לעתור לעיון חוזר בבקשה בכל עת.

3.

ביני לביני, הוגשה ביום 11.11.2010 בקשה מטעם המתלונן להוציא צו למניעת הטרדה מאיימת. בית המשפט (השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ' ) הוציא במעמד צד אחד צו מניעה האוסר על המשיב להתקרב למרחק של 100 מטרים מהמתלונן ובני משפחתו, תוך שהוא מציין כי נחשף לחומר החקירה נשוא האירוע בעת הדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים. לאחר מכן קיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים, אך לא בנוכחות המערער אלא באת כוחו, על מנת לקבוע את שאלת זיהוי המערער לצורך הוצאת הצו. במהלך הדיון ביקשה באת כוח המשיב לקעקע את זיהוי המערער על ידי המתלונן, אך לבסוף – לאחר חילופי דברים עם בית המשפט – הסכימה להוצאת הצו האוסר על המשיב להטריד את המתלונן בכל דרך שהיא.

4.

ביום 13.02.2011 נערך, לבקשת המערער, דיון מחודש בבקשה למעצר עד תום ההליכים בפני השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ'. במהלך הדיון הפנתה השופטת את בא-כוח התביעה לפרוטוקול של הליך הוצאת צו המניעה שתואר לעיל, הנוגע לזיהוי המערער. פרוטוקול זה לא היה מוכר לבא-כוח התביעה. מיד עם התבטאותו זו של בית המשפט ביקש בא-כוחו של המערער מבית המשפט לפסול עצמו.

השופטת דחתה את בקשת הפסילה, ובהחלטתה ציינה כי אכן התיק האזרחי לעניין הצו למניעת הטרדה שהתנהל בפניה זכור לה. עם זאת הבהירה כי היא סבורה שאין פסול בהצעתה להעביר לפרקליט התביעה פרוטוקול של הליך שאינו חסוי. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

5.

בחנתי את טענותיה המפורטות של באת כוח המערער, המופנות נגד החלטת בית המשפט. הלכה היא, כי מעורבות השופט בהליך ודו שיח עם הצדדים ובאי-כוחם כשלעצמה אינה מגבשת עילת פסלות (ראו יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (התשס"ו) 182).

בענייננו, אפשר שלא היה מקום להפנות את בא-כוח התביעה לפרוטוקול האמור, אף כי ניתן להביא לידיעת תובע בעת דיון במעצר כי קיים צו למניעת הטרדה המרחיק את החשוד מהמתלונן, אך בנסיבות העניין כאשר מדובר בהליך של מעצר עד תום ההליכים, איני רואה כי יש בהתבטאות זו כדי להקים עילת פסלות כנגד השופטת. זאת בהתחשב בסוג ההליך, בראיות שניתן להביא בהליך מסוג זה, ובאופן התנהלותו של ההליך מאז הוגשה הבקשה למעצר עד תום ההליכים ביום 09.11.2010, ובוודאי כך כאשר התיק העיקרי ישמע בפני שופט אחר.

לפיכך, דין הערעור להידחות.