ע"פ 1244/08 מדינת ישראל נ. סאמר עוידאת

השופט א' א' לוי:

במהלך שנת 2004 הצטרף המשיב, תושב עזה, לפלג אבו ריש הקשור לארגון גדודי חללי אל-אקצה, ארגון שהוכרז כהתאחדות בלתי מותרת. בכתב-אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי בעקבות הצטרפותו לארגון השתתף המשיב באימונים צבאיים, שכללו ירי בנשק ובטילים נגד טנקים. כמו כן, השתתף המשיב בתהלוכות שערכו אנשי הארגון, תצפת לעבר תנועת מסוקים, ודיווח על כך לאחרים.

בגין העובדות האמורות, בהן הודה, הורשע המשיב בעבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, עבירות בנשק, אימונים צבאיים אסורים, ומסירת ידיעה לאויב העלולה להיות לו לתועלת. בהמשך, נדון המשיב ל-36 חודשי מאסר ו-18 חודשי מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו משיגה המדינה כנגד קולת העונש. נטען, כי גזר הדין אינו הולם את חומרת מעשיו של המשיב, ואת כוונתו לפגוע בחיילי צה"ל. כן נטען, כי המשיב פעל מספר שנים במסגרת ארגון טרור, התאמן בירי, והכל מתוך כוונה לפגוע בחיי אדם על רקע של פעילות טרור.

בית-המשפט המחוזי הגדיר את מעשיו של המשיב, כשורה של " עבירות ביטחוניות חמורות ", והוא הוסיף ואמר את אלה: "כבר נקבע כי עבירת החברות בארגון טרור נבחנת בשני רבדים של חומרה: האחד, חברות בארגון ונקיטת פעולות אקטיביות במסגרתו; והשני – חברות גרידא בארגון, ככזו בלבד.... ענייננו מצוי בגדרו של הרובד החמור יותר לפי ש[ המשיב ], לבד מחברותו בארגון, אשר בה בשל עצמה יש כדי לתמוך ולהעצים את ארגון הטרור ובכך לפגוע בביטחון המדינה, אף נטל חלק אקטיבי בפעילותו של אותו ארגון לאורך מספר שנים, החל משנת 2004. במסגרת פעילותו [ המשיב ] השתתף בתהלוכות, הפגנות וסיורים חמושים, ביצע אימונים צבאיים שכללו ירי בכלי נשק מסוג קלצ'ניקוב ופצצות RPG ואף עקב אחר תנועת מסוקי צה"ל בעזה ודיווח על תצפיותיו לראש חולייתו. דומה כי לא ניתן לשוות למעשים אלה אופי "תמים" כאילו נועדו לשם הפגנת כוח נגד ארגון החמאס, שאין בינה ובין מעקב אחר תנועת מסוקי צה"ל ולא כלום. מעשים אלה פוגעים פגיעה חמורה וישירה בביטחון המדינה וראויים לענישה מחמירה ומרתיעה המתחייבת לנוכח הזמן והמקום בו אנו מצויים ". (ההדגשה הוספה).

דברים אלה של בית-המשפט מקובלים עלינו במלואם, ודווקא משום כך תהינו לפשר העונש המקל שהושת על המשיב. אכן, נכון וראוי היה ליתן משקל לנסיבותיו האישיות של המשיב וגילו הצעיר. אולם, לא זו בלבד שמעשיו היו ראויים לעונש חמור פי כמה נוכח הסכנה הנשקפת מהם לציבור בישראל, בכלל, ולכוחות הביטחון, בפרט, אלא שרמת הענישה בה נקט בית-משפט קמא, אף חורגת מרמת הענישה הנוהגת ועלולה להתפרש באופן שגוי על ידי אלה החורשים מזימות כנגד מדינת ישראל ואוכלוסייתה.

בנסיבות אלו סברנו כי אין מנוס מקבלת הערעור, ואם לא נמצה את הדין עם המשיב, יהיה זה רק משום שאין זו דרכה של ערכאת ערעור לעשות זאת. אנו מחליטים אפוא להעמיד את תקופת המאסר בה ישא המשיב על 6 שנים, בעוד שהמאסר על-תנאי שהושת עליו, יעמוד בעינו. תחילת מניינה של תקופת המאסר מיום מעצרו של המשיב – 25.7.07.