ע"פ 1247/05 דוד גלילוב נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.(1) המערער הורשע לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בשישה אישומים, שעניינם קשירת קשר לביצוע פשע (בארבעה מקרים, שלושה מהם קשירת קשר לשוד), גניבה (שני מקרים), עבירות בנשק וכניסה והתפרצות למקום מגורים. המדובר בסדרת עבירות שנעברו בין דצמבר 2002 לנובמבר 2003.

(2) בגדרי ההסדר, נקבע טיעון מירבי לעונש מצד התביעה לארבע שנות מאסר, וטיעון מצד המערער לשישה חודשי עבודות שירות. בית המשפט קמא עיין בתסקיר שירות המבחן, שלפיו עשה המערער לאחר העבירות ניסיון אמיתי לאמץ דפוסי חיים נורמטיביים; עוד ציין, כי הפרשיות שבכתב האישום נחשפו על-ידי המערער. בית המשפט נדרש גם לכך ששותפו של המערער לכתב האישום, יצחק טובי, נדון לחמש שנות מאסר בפועל, מהן שנה בעקבות הפעלתו של מאסר על תנאי, אך ציין כי אותו נאשם הורשע באישום נוסף שלא הואשם בו המערער דנא, כי עברו הפלילי כלל מאסר על תנאי, ותסקיר שירות המבחן לא היה חיובי כתסקיר שעסק במערער דנא (יצוין כאן כי ערעורו של הנאשם האחר נדחה בבית משפט זה, בע"פ 6935/04). בסופו של יום, דן בית המשפט קמא את המערער דנא ל- 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ועוד 18 לריצוי על תנאי.

ב.(1) בערעור נטען, כי זו הרשעתו הראשונה של הנאשם (למעט עבירה של היעדרות מן השירות במסגרת חוק השיפוט הצבאי), וכי הוחמר בעונשו של המערער ביחס לשותפו שנאשם בעבירות נוספות מעבר למערער. הודגש בפי באת כוחו המלומדת של המערער השינוי בחייו לכיוון הנורמטיבי, פנייתו שלו למשטרה (אמנם על רקע אירוע של התנקשות בחייו). עוד נטען, כי בשל ההתנקשות בחייו אין המערער זוכה לחופשות מן המאסר, ולא ראה את בנו שנולד למזל טוב לאחר שנכלא, ולכך השלכות על מצבו הנפשי.

(2) בא כוח המדינה הטעים כי לשיטתו המדובר באדם שהיה מעורב בעולם הפשע ממש, והעונש בא בגדרי ההסדר ועל כן אין מקום להתערב בו.

ג.אין בידינו להעתר לערעור. אכן, הרושם המתקבל הוא מעורבות המערער בפשע לאורך תקופה של כשנה, בסדרה של עבירות הראויות כל אחת מהן לענישה מחמירה. עבירות הקשר בהן הורשע לא היו קשר לעבירות קלות, אלא לביצוע שוד וגניבות; ובעולמנו יש לייחס חומרה יתרה לעבירה הקשורה בנשק. העונש שהוטל על המערער היה נמוך לא במעט מן ה"גג" של הסדר הטיעון, וקשה להלום כי על עבירות מעין אלה, שרק כותרותיהן הובאו לעיל, תהא ענישה פחותה מזו שנקבעה. בענישה ניתן ביטוי – גם אם אינו די לטענת המערער – להבדל בינו לבין הנאשם האחר (שדינו נגזר שבוע לפני גזר דינו של המערער);יצוין גם, כי כתב האישום כלל אף אישום שיוחס למערער בלבד.

ד.נתנו ליבנו לטענה, כי בנסיבות של האיומים על המערער אין הוא יוצא לחופשות מן הכלא ואף שחרורו על תנאי (שליש) מוטל בספק. נושאים אלה אינם בפנינו ולא נוכל להידרש אליהם לגופם; מקומם בהליכי עתירות אסיר. ואולם, אנו יוצאים מן ההנחה כי הנוגעים בדבר יידרשו לכך, ככל שיוגשו עתירות אסיר, כדי שזכויות המערער לא ייפגעו.

ה.כאמור, אין בידינו להעתר לערעור.