ע"פ 1255/07 מדינת ישראל נ. ויסאם קדאס

השופט א' א' לוי:

המערער נמנה על ארגון הטרור הידוע בשם גדודי חללי אל-אקצא, והוא תושב בית להייה שברצועת עזה. בכתב אישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי הוא היה מעורב בשנת 2002 בשני אירועים שמטרתם היתה לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה. במקרה הראשון הוביל המערער עם אחרים טיל לבית להייה, משם שוגר הטיל לעבר העיר שדרות, אולם ניסיון הפגיעה לא צלח, הואיל והטיל נפל בתוך רצועת עזה.

במקרה האחר הניחו המערער ואחר מטעני חבלה, מתוך כוונה להפעילם שעה שיעברו במקום חיילי צה"ל. למרבה המזל, גם הפעם לא צלחה דרכם של המערער ושותפו, שנאלצו לפרק את המטענים ולהעבירם למקום מסתור.

המערער הודה בעובדות אשר יוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של ניסיון לרצח, הובלת נשק, ומתן שרות להתאחדות בלתי מותרת, עבירות לפי סעיפים 305 ו-144(ב) לחוק העונשין, וסעיף 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945. בהמשך, נדון המערער ל-7 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי, וכנגד עונש זה מופנה ערעור המדינה. נטען, כי העונש אינו הולם את העבירות וחומרתן, מחטיא את מטרת ההרתעה, וסוטה מרמת הענישה הנוהגת.

אנו סבורים כי ערעור זה בדין יסודו. המערער רתם את עצמו מדעת ובמחשבה תחילה, לשני ניסיונות פיגוע שלו, חלילה, צלחו, היו עלולים לגרום להרג בקרב אזרחים וחיילים. כנגד פעילות נפשעת זו מצווים בתי המשפט לנהוג ביד קשה, הן כדי למנוע את הסכנה הנשקפת מהנאשם העומד לדין, והן כדי להרתיע את הרבים. אכן, זמן ניכר חלף מאז ביצוע העבירות ועד להגשתו של כתב-האישום, ולכאורה אין בידי המשיבה ראיות לניסיונות פיגוע נוספים שביצע המערער. חרף זאת, חומרת מעשיו היא כה מופלגת, עד שנראה בעינינו העונש שהושת עליו מתון יתר על המידה, ומכאן החלטתנו לקבל את הערעור.

אנו מעמידים אפוא את תקופת המאסר בה ישא המערער בפועל על 10 שנים, בעוד שהמאסר על תנאי אותו גזר בית משפט קמא, יעמוד בעינו.