ע"פ 1270/98 מגדי סליאמה נ. מדינת ישראל

המערער הואשם ביחד עם נאשם נוסף בשבע פרשיות של סחר בסם מסוכן. במבוא לכתב האישום תואר הרקע של ביצוע העבירות ובכלל זה נאמר, כי המערער פעל בביצוע העבירות בשירותו של הנאשם האחר. על-פי הסדר טיעון שעשתה התביעה עם הנאשם האחר, הורשע אותו נאשם, לפי הודאתו, רק בשתיים מן הפרשיות בהן הואשם ונדון, על-פי המוסכם בהסדר הטיעון, לשלש שנות מאסר בפועל בתוספת מאסר על-תנאי וקנס. המערער עשה גם הוא הסדר טיעון עם התביעה, בגידרו הודה בביצוע חמש עבירות של סחר בסם מסוכן. הסדר זה לא התייחס לעניין העונש, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בהקשר זה החליט בית המשפט המחוזי לגזור על המערער שש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי.

הערעור מופנה כנגד אורך תקופת המאסר הממשי. עיקר טענת הסניגור הוא, שבקביעת עונשו של המערער לא ייחס בית המשפט כל משקל לעובדה, שכאמור נכללה במבוא לכתב האישום, לפיה שימש המערער בביצוע העבירות כשליחו של הנאשם האחר.

נראה לנו כי בית המשפט המחוזי צדק בהבחינו בין המערער לבין הנאשם האחר. לעניין זה ציין בית המשפט כי המערער נמצא אשם בסחר בחמישה מקרים בהם מכר כמות כוללת של כ50- גרם הירואין, בעוד שהנאשם האחר הורשע רק בשתי עסקאות סחר בהן נמכרה כמות כוללת של כ20- גרם מן הסם האמור. כן ציין בית המשפט שלחובת המערער עבר פלילי חמור מזה המצוי לחובתו של הנאשם האחר.

אכן, בשיקולים אלה היה כדי להצדיק הבחנה בין המערער לבין חברו. עם זאת נראה לנו, כי הסניגור צודק בטענתו העיקרית. אף לנו נראה כי בית המשפט המחוזי לא זקף לזכות המערער את העובדה כי פעל בשליחותו של הנאשם האחר. אמנם נכון הדבר, שהנאשם האחר זוכה מחלק מן העבירות בהן הואשמו השניים יחדיו. אולם הודאת המערער התבססה על עובדות כתב האישום, ובכללן הטענה העובדתית כי בביצוע העבירות שימש בשירותו של הנאשם האחר.

אנו מחליטים לקבל את הערעור ומעמידים את עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער על תקופה של ארבע שנים וחצי תחת שש שנים שגזר עליו בית המשפט המחוזי. עונש המאסר על-תנאי נשאר על כנו.