ע"פ 1281/00 סאלח דבאח נ. מדינת ישראל

לא מצאנו מקום לבקש תשובת המדינה על הערעור כנגד ההרשעה בדין. הרשעת המערער התבססה על עובדות בהן הודה המערער, בשיחתו עם החוקר אשר גבה את אימרתו בשלב החקירה, ועל התמיכה לגירסה זו שמצא בית המשפט בראיות אחרות. נמצא לנו כי דין הערעור על ההרשעה להידחות.

המערער השיג, לחלופין, על חומרת העונש שנגזר עליו. הגם שהעונש שנגזר על המערער איננו חורג מנורמת הענישה המקובלת לעבירות בהן נמצא אשם, ומתוך התחשבות בנסיבותיו המשפחתיות של המערער - בכללן מחלתה הקשה של אחת מבנותיו - החלטנו לקבל את ערעורו על גזר הדין במובן זה שתחת עונש המאסר שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי הננו גוזרים על המערער חמש שנות מאסר, שלוש שנים מתוכן מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי שבתוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר לא יעבור המערער עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, למעט החזקה ושימוש לצורך עצמי. מניין מאסרו הממשי של המערער מיום מעצרו. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.