ע"פ 1281/01 מדינת ישראל נ. חליל חלף

השופט א' א' לוי :

המשיב ביחד עם אחיו (קטין, יליד 1983), נמצאו בחודש מרץ 2000 מחזיקים בארבע שקיות ניילון אשר הכילו כ - 86 גרם נטו של סם מסוכן מסוג הרואין, כשהסם מחולק ל39- מנות.

המשיב הורשע לאחר שמיעתן של ראיות, ובית המשפט גזר לו 18 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי, וכן הופעל, במצטבר, עונש מאסר על תנאי בן 18 חודשים, שנגזר למשיב בחודש נובמבר 1999 בבית משפט השלום בתל אביב, כך שהתוצאה הכוללת היתה שעל המשיב לשאת בעונש מאסר בן 36 חודשים.

המערערת סבורה שהעונש נוטה לקולא, ולענין זה היא הפנתה לכך שלמשיב עבר פלילי, בין היתר, גם בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, והוא נשא בעונש מאסר ממש, ממנו שוחרר יום אחד בלבד לפני תאריך ביצוע העבירה הנוכחית.

מנגד, סבר בא כוח המשיב כי העונש שהושת על שולחו הינו ראוי והולם, הואיל ויש לתת משקל לגילו הצעיר ולרקע הסוציו-אקונומי בו הוא חי. כמו כן הפנה בא כוח המשיב לכך, שבעקבות הרשעתו הופקע הרשיון שניתן לשולחו להלך חופשי, ועקב כך הוא עתיד לשאת בתקופת מאסר נוספת בת 7 חודשים.

דעתנו היא, שערעור המדינה בדין יסודו. המשיב הוא אכן אדם צעיר, אך חרף זאת הצליח לצבור מספר לא מבוטל של הרשעות, וביניהן כאלו שהחברה בישראל קידשה עליהן מלחמה (עבירות לפי פקודת הסמים). בחודש נובמבר 1999 הוא הורשע בעבירות של סיוע לסחר בסם והדחת קטין לסמים מסוכנים, ובגין כך הושתה עליו תקופת מאסר שאינה קצרה כלל (18 חודשים). אך כפי שעינינו רואות, הוא לא למד את הלקח הנדרש, ויום אחד בלבד לאחר שחרורו מהכלא חזר לבצע עבירות מאותו תחום. בפני שירות המבחן טען המשיב כי ביצוען של העבירות והנוכחית בפרט, נבעה מהתמכרותו לשימוש בסמים, ושהוא מעוניין לשנות את אורחותיו, אך שירות המבחן התרשם שזהו שינוי ראשוני בלבד בתפיסת עולמו של המשיב, וגמילתו ממש תחייב טיפול ארוך ועבודה רצינית, שספק אם המשיב ערוך להם.

בנסיבות אלה, ולנוכח מדיניות הענישה המקובלת להחמיר בעונשם של עברייני סמים בכלל, ואלה הנותנים ידם להפצת הנגע בפרט, אין מנוס מהמסקנה שהעונש שהושת על המערער נוטה לקולא במידה מופרזת. משיב זה הוכיח במעשיו שהוא אינו נתון למוראו של הדין, ועל כן, וחרף הצער הכרוך בכליאתו של אדם צעיר לתקופה ממושכת, נראה שאין מנוס מכך עקב הצורך להגן על הצבור מפני המשיב והדומים לו.

לאור כל האמור החלטנו לקבל את הערעור, ואנו מעמידים את תקופת המאסר בה ישא המשיב על שלוש וחצי שנים. יתר חלקיו של גזר הדין, וביניהם המאסר המותנה שנגזר בתיק הנוכחי והמאסר על תנאי שהופעל, יישארו על כנם, והתוצאה היא שהמערער ישא במאסר כולל של 60 חודשים.