ע"פ 1282/07 אילן בן אבו נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן ביום 23.1.07 בת"פ 8214/05 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת) לפיו נגזרו על המבקש 15 חודשי מאסר בגין עבירות של החזקת סם מסוכן שלא כדין וניסיון להספקת סם מסוכן.

1.

ביום

31.12.06 הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והם החזקת סם מסוכן שלא כדין וניסיון להספקת סם מסוכן. על פי כתב האישום, המבקש, שהינו נהג מונית, קיבל לידיו סם מסוכן מסוג הרואין ( 96.74 גרם ) מאדם שאינו ידוע לו בכדי למסרו לאדם שלישי. כשעה לאחר מכן נעצר המבקש בשדרות, זאת בטרם הספיק למסור את הסם לאדם אחר, אשר את שמו גם אינו ידע. תמורת ההחלפה קיבל המבקש כחמש מאות ש"ח. המבקש טען שלא ידע את תוכן החבילה שביקשו אותו למסור וביצע את השליחות בשל מצבו הכלכלי הרעוע. בית המשפט ציין בהכרעת דינו כי אין מחלוקת לגבי החזקת הסם ברשות המבקש, אלא לגבי מודעותו של המבקש לתוכן החבילה שקיבל. בית המשפט קבע כי על המבקש היה לחשוד שמדובר בסמים בייחוד לאור העובדה שהינו מתנדב במשמר האזרחי. בית המשפט הבהיר שהנסיבות בהן קיבל המבקש את החבילה היוו בסיס איתן לחשד שמדובר בעסקת סמים וכי המבקש ידע שמדובר בעסקה לא כשרה והתפתה להעביר את הסם בשל מצבו הכלכלי הרעוע. בית המשפט קמא הרשיע את המבקש בעבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הרואין ועבירה של ניסיון להספקת סם. בית המשפט קבע כי המבקש שימש חוליה בשרשרת של הפצת הסם, סם אשר לו היה מגיע ליעדו היה מופץ לאחרים. לפיכך, בית המשפט דן את המבקש לעונש של 28 חודשי מאסר בפועל, שמונה חודשי מאסר על תנאי ופסילת רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה של שמונה חודשים מיום שחרורו.

2.

ביום 11.2.07 במקביל להגשת ערעור לבית משפט זה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד למתן החלטה בערעור. המבקש טוען כי סיכויי ערעורו טובים שכן נפל פגם בניהול ההליך וכן פגם משפטי בקביעת בית המשפט קמא. לטענתו שגה בית המשפט קמא בהרשיעו בניסיון הספקת סם כי לכל היותר ניתן להרשיעו בעבירה של סיוע לניסיון הספקת סם, זאת לאור העובדה שהמבקש פעל בעצימת עיניים ולא ניתן ליחס לו כוונה ממשית הנדרשת לביצוע עבירת הניסיון. לפיכך, היה על בית המשפט להטיל עליו מחצית מהעונש שנקבע. עוד נטען, כי העבירות בהן הורשע המבקש הינן חמורות אך נסיבות ביצוען הינן ברף יחסית נמוך. כמו כן, בא-כוח המבקש טוען כי הלה התייצב לכל הדיונים ואין חשש שימלט מאימת הדין. לטענתו אין למבקש עבר פלילי והוא אינו מסוכן לציבור. ולכן, לאור כל אלו, המבקש טוען כי עיכוב ביצוע גזר הדין בעינינו עומד בקריטריונים שנקבעו על ידי בית משפט זה בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241 (2000) (להלן: שוורץ ).

בתגובה לדברי בא-כוח המבקש, טענה באת-כוח המשיבה כי גם במידה ועולה השאלה המשפטית האם מדובר בניסיון או לחלופין בסיוע לניסיון, אין בזאת לאיין את ההרשעה של המבקש או להשפיע אם בכלל על העונש. לפיכך, נטען כי על המבקש להתחיל ולרצות את עונשו במועד שנקבע על ידי בית משפט קמא.

3.

דין הבקשה להדחות. ערעורו של המערער נסב בעיקרו על ממצאי עובדה ומהימנות ובעיקר כנגד קביעת בית המשפט שלא קיבל את גרסת המערער שלא ידע שמדובר בסם וכי פנה אליו אדם באופן אקראי כגרסתו והציע לו להעביר חבילה עטופה בגרב מבאר שבע לשדרות תמורת סכום הגבוה פי שניים וחצי ממה שביקש. עוד קבע בית המשפט שקשה לקבל גירסתו שמי שהפקיד בידו את הסם לא הכירו כאשר מדובר בסמים ששווים כ- 26,000 ש"ח. בכגון דא אין ערכאת הערעור נוטה להתערב אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן. נראה לכאורה כי גם אם יתקבל הטעון כי מדובר בניסיון או סיוע לניסיון ומבלי לקבוע עמדה בדבר, אין בכך לשנות את התמונה באופן משמעותי וגם אם יושפע העונש מכך ודאי לא במידה שתאיינו.

4.

לצורך בחינת בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין על בית המשפט לבחון ולאזן בין השיקולים והאינטרסים אשר רשימה לא ממצה שלהם נסקרה בעניין שוורץ . בין השיקולים בית המשפט מחויב לבחון את האיזונים בין אינטרס הציבור לאכוף את עונשו של אדם בסמוך למועד הרשעתו, ואינטרס הפרט לממש את זכות הערעור (ראו גם ע"פ 7925/06 עיסא אבו עראר נ' מדינת ישראל , תק-על 2006(4) 547 (2006)). לשם כך, נבחנים, בין היתר, שיקולים בדבר חומרת העבירה והנסיבות בהן בוצעה, תקופת המאסר שהושתה על המבקש, סיכויי הצלחת הערעור, עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט. כמו כן, נבחנות נסיבותיו האישיות של המבקש.

בחינה של השיקולים בעניין זה אכן מעידה שהמבקש הינו אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי אשר הגיע לכל הדיונים ואין חשש כי ימלט מאימת הדין. מנגד, קיים אינטרס ציבורי לפיו מצדיקים השיקולים של חומרת העבירה, הכמות הגדולה של הסם וסוגו ותקופת עונש המאסר שנגזרה עליו לאכוף את עונשו של המבקש באופן מידי. אוסיף כי העובדה שהמבקש היה משוחרר לאורך המשפט אינה מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצוע גזר הדין לאחר הרשעה עת הופרכה חזקת החפות שעמדה לו קודם לכן.

הבקשה נדחית. עם זאת, אני מוצאת לנכון לקבוע כי הדיון בערעור יקבע בהקדם. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 9.3.07 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע.