ע"פ 1289/06 אלקצאצי עיידה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי בין השנים 1999 עד 2001 רכש המערער חלקים של כלי רכב גנובים, וזייף כלי רכב על ידי טשטוש סימני הזיהוי שלהם והטבעתם של אחרים במקומם. למערער יוחסו שמונה אישומים שבכולם הודה במסגרת הסדר טיעון, ובגין כך הורשע בעבירות של שינוי זהות כלי רכב, מסחר בכלי רכב ובחלקים גנובים, ניסיון למסחר ברכב גנוב, קשירת קשר לבצע פשע, קבלת חלקי רכב גנובים והדחה בחקירה.

בגדרו של הסדר הטיעון עתרה המשיבה לגזור על המערער 10 חודשי מאסר בהם ישא במצטבר לעונש מאסר אחר אשר נגזר לו, וכן מאסר על תנאי וקנס. בא כוחו של המערער היה רשאי על פי אותו הסדר לטעון לעונש כהבנתו. בסופו של יום גזר בית המשפט המחוזי על המערער 10 חודשי מאסר, שמונה עשר חודשים מאסר על תנאי וקנס בסך שלושים אלף ש"ח או ארבעה חודשי מאסר תמורתו.

הערעור שבפנינו מכוון כנגד העונש.

לא מצאנו בערעור זה ממש. המערער חטא בעבירות קשות שמקורן בתאוות בצע והמשכן בפגיעה קשה בציבור. חומרה מיוחדת נודעת לעובדה שאין זה כישלונו הראשון של המערער בפלילים. התופעה של גניבת כלי רכב היא תופעה נפוצה, ובתי המשפט נדרשו לא אחת להכביד את ידם על העבריינים בתחום זה. לא נוכל לומר שגזר הדין בעניינו של המערער תואם מדיניות זו, ובמיוחד לא כך הם פני הדברים לנוכח העובדה כי ביצוען של העבירות השתרע על פני שנים אחדות, ללמדך כי אין מדובר במי שחטא במשובת נעורים או מתוך חולשת דעת רגעית.

לנוכח כל אלה החלטנו לדחות את הערעור, למעט שני תיקונים עליהם אנו מורים:

א.מתקופת המאסר שהושתה על המערער ינוכו ימי מעצרו, החל מיום 17.3.2002 ועד 31.3.2002.

ב.המערער ישלם את הקנס שהושת עליו בששה שיעורים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון בהם יהיה שישים ימים לאחר שחרורו מן הכלא.