ע"פ 13/05 עבד אל סלאם אבו רמילה נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופט א.צ. בן זמרה) מיום 28.12.04 שלא לפסול עצמו מלשבת בת"פ 11384/04.

1.כנגד המערער הוגש (ביום 9.11.04) כתב אישום המייחס לו עבירות של בנייה ללא היתר כדין. בפתח הישיבה הראשונה (שנערכה ביום 28.12.04) ביקש המערער לפסול את בית המשפט. לטענתו, במספר כתבות שפורסמו בעיתון מקומי נכתב כי השופט א.צ. בן זמרה נפגש עם ראשי התביעה העירונית העוסקים, בין היתר, בהגשת תביעות לבית המשפט לעניינים מקומיים בגין עבירות בנייה (להלן: תיקי בנייה). מהנטען בכתבות עולה כי במרכזן של השיחות עמדה מידת המוכנות של התובעים בתיקי הבנייה. זאת לאור העומס הניכר המוטל על התובעים המשתייכים למחלקה המשפטית של עיריית ירושלים. המערער טען, כי למקרא הכתבות נוצר חשש ממשי למשוא פנים הנובע ממעורבותו של בית המשפט בענייניה של התביעה. המשיבה טענה, כי אין בפגישות בין השופט לבין נציגי העירייה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים בעניינו של המערער. כן נטען, בהסתמך על הכתבות בעיתונות, כי מטרת הפגישות היתה בייעול ההליכים בעבירות בנייה וכי אין הן נוגעות לתיק זה או אחר המתנהל בפני בית המשפט לעניינים מקומיים.

2.בית המשפט דחה (ביום 28.12.04) את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי גם אם כתבות אלה נכונות, מבלי להכריע בכך, אין עילה לפסילתו מלשבת בעניינו של המערער. וכך קבע בית המשפט בהחלטתו:

"גם אם נניח, שהעובדות המופיעות בכתבות הנ"ל – להבדיל מהערכות – הינן נכונות אין בהן כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים בתיק הנ"ל.

...כל מי שקורא אותן מבין שהמדובר הוא בפגישות שמטרתן יעול דרכי חקירה ותביעה והן קויימו בעקבות פסקי דין רבים המותחים ביקורת על הרשויות הנ"ל...

כל הפגישות היו בידיעת לשכת עורכי הדין, כל מכתב שיצא מהרכב זה נשלח ללשכת עורכי הדין, ולשכת עורכי הדין גם הגיבה למכתבים אלה בכתב בהערכה יתרה לפעילות של הרכב זה לשיפור מערך החקירה והתביעה, שיש בו כדי לתרום תרומה ניכרת גם לציבור הנאשמים ועורכי הדין המופיעים בביהמ"ש"

3.על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו. המשיבה טוענת כי בקשת הפסלות אינה מגלה עילה באשר היא מבקשת לפסול את בית המשפט מלשבת בתיקי בנייה באופן גורף ובהעדר חשש ממשי למשוא פנים.

4.לאחר שעיינתי בחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. טענת המערער מופנית, בעיקרה, לתוכן הדברים שהוחלפו, על פי הנטען, במהלך פגישות שנערכו בין השופט בן זמרה לבין ראשי התביעה העירונית. השאלה העומדת לדיון היא, האם יש בנושאים שהועלו במסגרת הפגישות משום גיבוש עמדה סופית בעניינו של בעל הדין, היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ראו בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 588-589, 604-606; ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3) 608, 625). על פי הנטען, עניינם של המפגשים בקשיי התביעה בניהול תיקי בנייה בבית המשפט לעניינים מנהליים עקב מחסור בכוח-אדם ובתקציב. המפגשים נערכו בידיעת לשכת עורכי הדין. אין הם מתייחסים לתיקים ספציפיים ולא כל שכן לעניינו של המערער. בנסיבות אלה, דעתי היא כי לא עלה בידי המערער להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. בהעדר תשתית אובייקטיבית כאמור, אין מקום לפסילת בית המשפט.

אשר על כן, הערעור נדחה.