ע"פ 1312/03 ג'אפאל סברי נ. מדינת ישראל

בפתח הערעור טען בא-כוח המערער כי בהליך שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי, ובו נתקבלה הודאה בעובדות כתב אישום מתוקן, על פי הסדר טיעון נמסרה הודאת המערער בעובדות מפי סניגורו, ואילו המערער לא נשאל על ידי בית המשפט אם הבין את פרטי האישום ואם הוא מודה בכך. אין בידינו לקבוע אם אכן, ההליך התקיים כנטען, אך העובדה היא שבפרוטוקול הדיון לא נרשם כי בית המשפט בירר את נכונות ההודאה מפי המערער, וכי המערער עצמו ביטא הסכמה להסדר הטיעון שמכוחו הודה בעובדות האישום.

טענה זו רלוונטית לשאלות שבמחלוקת בערעור לגבי מהות הרשעתו של המערער. בא-כוח המערער טען לפנינו כי מרשו היה מוכן להודות בעובדות כפי שפורטו בהודעתו במשטרה ולא מעבר לכך. על פי הטענה, עובדות כתב האישום מחמירות עמו מעבר לאמור בהודאה המשטרתית, ועקב חוסר ניסיונו ואי שליטתו בשפה העברית לא היה מודע לכך.

בנסיבות הענין, ולמען הסר ספק בדבר טיב הודייתו של המערער בפני בית המשפט המחוזי, אנו מחזירות את הדיון לבית המשפט קמא. הסניגור הצהיר בפנינו כי הוא אינו מבקש כי יובאו ראיות להוכחת האשמה ומבחינתו תשמש ההודאה שנמסרה במשטרה בסיס להודייה בפני בית המשפט, כאשר כל צד יהיה חופשי לטעון ביחס למשמעות המשפטית המתחייבת מעובדות אלה. אין באמור כדי להגביל את התביעה מלנהל את ההליך על ידי הבאת ראיות.

אשר על כן, אנו מבטלים את פסק הדין שניתן בעניינו של המערער ומחזירים את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שידון על פי כתב האישום שהוגש נגד המערער.

תנאי השחרור בערובה שנקבעו למערער בעת שניתן לו עיכוב ביצוע גזר הדין יעמדו בעינם.

הערעור מתקבל כאמור לעיל.