ע"פ 1323/04 עאמר נאצר אל דין נ. מדינת ישראל

המערער הורשע – לאחר שהודה בעובדות כתב האישום – במגע עם סוכן חוץ ובקשירת קשר לסיוע לאוייב במלחמה (עבירות לפי סעיפים 114 וכן סעיף 99 בצירוף סעיף 92 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). הוטלו עליו שמונה שנות מאסר, מתוכן שבע שנות מאסר לריצוי בפועל ושנת מאסר על תנאי. הערעור הוא על חומרת העונש.

על פי האמור באישום הראשון, המערער הסביר לאחד עומר היכן יש להחביא חגורת נפץ על מנת להעבירה לירושלים. הוסבר למערער כי חגורת הנפץ מיועדת לצורך ביצוע פיגוע התאבדות רצחני. ההבנה בין השניים היתה כי המערער יחביא את חגורת הנפץ ברכבו – המערער הוא תושב ירושלים ועובד כנהג בחברת הסעות – ויעביר אותה לירושלים לצורך ביצוע הפיגוע. על פי האישום השני נענה המערער והסביר לאותו עומר כיצד ניתן להבריח תושבי שטחים מעזריה לירושלים. המערער הבין את הדבר כנחוץ לצורך ביצוע פיגועים.

דין הערעור להידחות. התנהגותו של המערער חמורה ביותר. העונש שהוטל עליו אינו כבד כלל ועיקר בהתחשב לסכנה שנשקפה מפעולתו. העונש שהוטל הוא במסגרת עיסקת הטיעון בין הצדדים – המדינה ביקשה לפי העיסקה שמונה שנות מאסר בפועל. השיקולים האישיים נלקחו בחשבון, ואין להתחשב בהם עוד.

הערעור נדחה.