ע"פ 1328/15 אליהו גואטה נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא מ' דרורי ) מיום 18.2.2015 שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 20177-08-14.

1.

נגד המערער הוגש כתב אישום בו יוחסה לו, בין השאר, עבירה של ייצור, הכנה והפקה של 186 קילוגרם סם מסוכן (לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973). ביום 18.2.2015 הודיעו הצדדים לבית המשפט על הגעתם להסדר טיעון. הצדדים הגיעו להסכמה גם לעניין העונש, במסגרתה נקבע, בין היתר, כי המערער ירצה עונש מאסר מותנה, שהפעלתו נדרשה, בחופף לעונש המאסר בפועל שיוטל עליו. בדיון לפני המותב ציינה בא-כוח המשיבה כי הסיבה להסדר נעוצה ב"קושי ראייתי משמעותי". במהלך הדיון, העיר המותב כי אם אכן ישנו קושי ראייתי משמעותי, ייתכן שיותר ראוי כי יתנהל דיון וכי המערער יזוכה בדין. עוד העיר המותב כי אין זה סביר להטיל את עונש המאסר בפועל בחופף למאסר המותנה המופעל בהיעדר טעם הולם לכך, וזאת בניגוד לברירת המחדל הקבועה בסעיף 58 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. במועד הדיון, הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, ובית המשפט דחה את הבקשה.

מכאן הערעור שלפניי.

2.

טענתו העיקרית של המערער היא כי הבעת עמדה בעניין העונש עליו הוסכם בהסדר הטיעון, בטרם אושר ההסדר ובטרם נשמעו הטיעונים לעונש מעידה "על אי יכולתו של בית המשפט לדון בהמשך ההליך", שכן לא ניתן לצפות ממנו לבצע הערכה מחודשת שלו. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי לא קמה כל עילת פסילה. הבעת עמדה משפטית לכאורית אינה מעוררת חשש ממשי למשוא פנים (ראו והשוו: ע"פ 3/15 טהרני נ' מדינת ישראל (18.1.2015)), ואין בה כדי לסתור את ההנחה בדבר מקצועיות השופט ויכולתו להתמודד באובייקטיביות עם נימוק הולם המצדיק את חפיפת עונשי המאסר, היה ונימוק כזה יוצג בפניו. ממילא, אף אם היה מחליט המותב שלא לאשר את הסדר הטיעון – מה שאין כן בענייננו – לא הייתה בכך משום עילה לפסילתו (עיינו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 302 (2006)). יתר על כן, בית המשפט קמא העיד על עצמו מספר פעמים בהחלטתו כי דעתו "לא ננעלה" לגבי כל אחד מן הרכיבים הרלבנטיים, ועל היותו "מוכן ומזומן לשמוע את התיק בנפש חפצה", והדברים מדברים בעדם.

3.

הערעור נדחה, אפוא, מבלי שנדרשה תגובת המשיבה.