ע"פ 1329/06 כמיל ג'יהאד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בין אחד המערערים, בלאל סלימאן, לאביו – עלי סלימאן (להלן: המתלונן), קיים סכסוך שהחריף במהלך שנת 2006. על רקע זה נדברו המערערים עם שניים אחרים להצית שני רכבים השייכים למתלונן ובנו, וכן לירות לעבר ביתם מנשק חם. את זממם ביצעו המערערים בתאריך 9.8.05, בשעת לילה מאוחרת. הם הציתו את שני הרכבים, וכתוצאה מכך נשרף אחד מהם כליל בעוד שלשני נגרם נזק ניכר. כמו כן, ניסו המערערים להצית את ארון החשמל בביתו של המתלונן מתוך כוונה להצית את המבנה כולו. בהמשך, ירה אחד משותפיהם של המערערים לעבר הבית מרובה, וקליעים אחדים חדרו לתוך הבית פנימה. עוד נטען בכתב האישום, כי המערער 2 גיהאד כמיל, איים ביום 8.8.05 על בנו הקטין של המתלונן, כי הוא עומד לפגוע שלא כדין באחיו.

המערערים הודו בעובדות שיוחסו להם, והורשעו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, הצתה, ניסיון להצתה, מעשה פזיזות ורשלנות ויריות באזור מגורים. מערער 2, ג'יהאד, הורשע גם בעבירה של איומים. בגין כל אלה נדונו המערערים לשלוש שנות מאסר ושנתיים מאסר-על-תנאי.

הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא אפשר את הגשתו של תסקיר משלים, וכן לא נתן משקל לכך שג'יהאד עצמו היה קורבן לתקיפה של יריביו ורכבו הוצת, וכן למצבו הנפשי הקשה עובר לביצוען של העבירות. באשר לבלאל נטען, כי חלה התקרבות בינו למתלונן, ואביו אף ביקר אותו במקום מעצרו ומחל לו על אשר עשה.

לדאבוננו, לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בעונש. מדובר במערערים שביצעו עבירות קשות וחמורות, ושבנקל היו יכולות להסתיים בפגיעות בנפש. על מעשים מסוג זה מצווה היה בית המשפט המחוזי להגיב בחומרה, גם לאור הצורך להרתיע את הרבים. נוכח האמור, איננו סבורים כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערערים, ומדעתנו לא שנינו גם נוכח האמור בתסקירים העדכניים שהניח בפנינו שירות המבחן.

אשר על כן, דין הערעורים להדחות, וכך אנו עושים.