ע"פ 1335/03 מדינת ישראל נ. פלוני

המשיב תושב עפולה (יליד 1961) יצר קשרים עם ילד כבן 15 וילדה כבת 13 מסביבת מגוריו. בהזדמנות אחת הזמין את הילד לביתו, הסניף בנוכחותו סם מסוג הרואין, סיפק לילד קצת מן הסם והדריך אותו כיצד להסניף אותו. בהזדמנות אחרת הזמין את הילדה לדירתו ואף לה סיפק סם מסוג הרואין, תוך שהדריך אותה כיצד להסניף את הסם. בהזדמנות שלישית הזמין לדירתו את הילד והילדה ביחד, הכין בנוכחותם תערובת שהכילה סם הרואין ותחליף סם, חילק את התערובת לשלוש מנות והשתמש באחת המנות בנוכחותם. בשל העבירות הללו הורשע המשיב, על סמך הודאתו בהדחת קטין לסמים מסוכנים, בהספקת סם, בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ובשימוש בסם מסוכן. כיוון שבשל שימושה בסם לקתה הילדה בכאבי ראש וסבלה מהזיות, עד שהתעורר צורך להבהילה לבית-חולים לקבלת טיפול, הורשע המשיב גם במעשה פזיזות ורשלנות.

בית-המשפט המחוזי גזר על המשיב שנתיים וחצי מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. בית-המשפט ראה מקום להקל בעונשו של המשיב לנוכח הודייתו בעובדות, נסיבותיו האישיות ורצונו המוצהר להיגמל מהתמכרות לסמים מסוכנים. בערעורה שלפנינו טוענת המדינה כי העונש שנגזר על המשיב איננו מביא בחשבון במידה הראויה את חומרת המעשים ואת עברו הפלילי של המשיב וכן אינו נותן ביטוי מספיק למסר ההרתעתי והחינוכי המהווה במקרה כגון זה שיקול עונשי בעל משקל מרכזי.

אנו סבורים כי ערעורה של המדינה בדין יסודו. העבירה של הדחת קטין לסם מסוכן נמנית עם הפשעים היותר חמורים ומבצעי עבירות כאלה ראויים, ככלל, לעונשים כואבים ומרתיעים. בעוד הדיון בערעור שלפנינו תלוי ועומד ביקשנו וקיבלנו תסקיר מבחן משלים שמטרתו לעמוד על טענת הסניגורית כי המשיב נקלט במסגרת טיפולית במהלך מאסרו. מן התסקיר אכן עולה כי המשיב נקלט במסגרת טיפולית וחרף קשיים שבהם נתקל הוחלט לתת לו הזדמנות להמשיך בטיפול. ברי שאם יצליח המשיב להיגמל מהתמכרותו תצמח מכך תועלת בראש ובראשונה לו עצמו. אילו עמדנו לקבוע את עונשו של המשיב על פי חומרת עבירותיו בלבד נוטים היינו לגזור עליו עונש יותר חמור מזה שנטיל עליו. בקביעת עונשו ננהג על-פי העיקרון שאין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם נאשם. ייחסנו משקל לרצונו של המשיב להיגמל מסמים ולמאמצים שהוא עושה בכיוון הזה, ומאידך נמנענו מלהתחשב לחומרה במניעיו המשוערים לביצוע העבירה של הדחת קטינים לסם, שלא נטענו על-ידי התביעה ולא הוכחו.

אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור. עונש המאסר בפועל שמוטל על המשיב לרצות מועמד בזה על חמש שנים, תחת 30 חודשים. עונש המאסר על-תנאי נותר על כנו.