פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1341/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' גרוניס
המערערת:
מיכל מזרחי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום
30.12.00 בת"פ 40163/00, שניתן על-ידי כבוד השופט ז' כספי
תאריך הישיבה:
ד' בחשוון תשס"ג
(10.10.02)
בשם המערערת:
עו"ד מיכה פטמן
בשם המשיבה:
עו"ד דודי זכריה
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
המערערת, צעירה ילידת 1972, אשר שימשה מנהלת-חשבונות במחלקת ניירות ערך זרים במטבע חוץ בחברת כור (להלן: החברה), גנבה במהלך חמישה חודשים החל מתאריך 1.12.99 ועד ליום 10.4.00, 616,000 דולר מכספי לקוחות החברה. הגניבה בוצעה באמצעות טופסי העברה בנקאית מחשבונות הבנק של החברה לחשבונות אחיה, דרור מזרחי, בבנקים בארצות-הברית, תוך זיוף חתימת מורשה-חתימה והחתמת מורשי-חתימה אחרים על טופסי ההעברה, בטענת כזב כי מדובר בהעברת כספים במסגרת פעילותה של החברה. לאחר העברות הכספים הוציאה המערערת את טופסי ההעברה ממשרדי החברה וערכה רישומים כוזבים בספרי החברה, לפיהם הועברו הכספים שגנבה ללקוחות החברה.
בשל מעשים אלה, נמצאה המערערת אשמה בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות גניבה בידי עובד, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף, רישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים בתאגיד. המערערת נדונה לחמש שנות מאסר, מתוכן לשלוש שנים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. בגזר-דינו נתן בית-המשפט המחוזי (השופט זכריה כספי) את דעתו לנסיבותיה האישיות והמשפחתיות של המערערת, לעברה הנקי, לחרטתה ולמחלה הכרונית שממנה היא סובלת. עם זאת, סבר בית-המשפט המחוזי, כי יש לתת משקל מכריע לשיקולי ענישה שיסודם בהרתעה, ובעניין זה הטעים כי לא הוחזר חלק כלשהו מסכום הכסף הגדול שהמערערת שלחה בו יד.
לאחר מתן גזר-הדין, בגדר הסדר פשרה בתביעה שהוגשה על-ידי החברה וחברת הביטוח שפיצתה אותה בגין גניבת הכספים, הגיעו הצדדים להסכם פשרה. על-פי ההסכם, שילמו בני-משפחתה של המערערת לחברת הביטוח 350,000 ש"ח , סכום שהצליחו לאוספו, לאחר שאף מכרו את המכונית המשפחתית, לסילוק תביעת חברת הביטוח כלפי המערערת ובני-המשפחה, בתנאי מפורש כי הסכם הפשרה לא יחול על אחיה של המערערת – דרור מזרחי – שלדבריה, העבירה לו את הכספים הגנובים.
בערעור המופנה כלפי חומרת עונש המאסר טענה המערערת, כי בית-המשפט המחוזי לא נתן משקל כלשהו לנסיבותיה המקלות, וכי חוות-הדעת הרפואית, שהוגשה בדיון בערעור, על-יסוד בדיקה שנערכה למערערת בעת שהותה בכלא, מלמדת על החמרת מחלתה בשל הכליאה. לטענת המערערת, החזרת חלק מן הסכום ומצבה הבריאותי, כאמור, לא עמדו בפני בית-המשפט המחוזי, ועל-כן מחייבים הקלה בעונשה.
מטרות הענישה, המשקפות ערכים שונים ואף מנוגדים, הן מגוונות. כך, אל מול הגמול – שעניינו הגשמת הצדק ללא תכלית מעשית – עומדות מטרות תועלתיות: הרתעה כללית ואישית, מניעה, חינוך ושיקום. בקביעת העונש, על בית-המשפט לאזן בין מטרות העונש השונות, תוך מתן משקל סגולי לשיקולי הענישה השונים, ההולם את סוג העבירה ואת נסיבות המקרה הקונקרטי. בעבירות שעניינן שליחת יד בכספים שהופקדו בידי הנאשם, תוך ניצול אמון המפקידים – אשר קל לבצען וקשה לגלות את העבריין – המטרות בעלות המשקל המכריע הן ההרתעה וההוקעה. הגשמת מטרות אלה מחייבת, ככלל, להטיל עונש מאסר משמעותי בסוג עבירות זה.
כאמור, כך אף סבר בית-המשפט המחוזי בענייננו. אלא, שנראה כי עונש המאסר המתון יחסית שהטיל לנוכח סכום הכסף הגדול שנגנב, ואשר כאמור, לא הוחזר לחברה, משקף גם התחשבות בנסיבותיה האישיות של המערערת, ובמיוחד במחלתה, שעל חומרתה יכול היה ללמוד מחוות-דעת שהוגשה מטעמה.
לא היינו איפוא מתערבים בעונש המאסר אילמלא הוחזרו 350,000 ש"ח מן הכספים הגנובים. אכן, זהו חלק מזערי מן הסכום שנגנב. ברם, גם החזר סכום זה היה כרוך במאמץ בני-משפחת המערערת, שעל-פי הנטען בפנינו אספו כל אשר להם כדי להשיב מקצת מן הגזילה. כידוע, אינטרס ציבורי הוא לעודד החזרת הגזילה על-ידי הקלה מסויימת בענישה שמידתה תלויה בהיקף ההשבה. החלטנו, על-כן, לקצר במידה מסויימת את תקופת המאסר שעל המערערת לרצות.
אשר-על-כן, אנו פוסקים כי מתוך חמש שנות המאסר שהוטלו עליה, שלוש שנים יהיו לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, כפי שקבעו בית-המשפט המחוזי.
ניתן היום, ט"ו בחשוון תשס"ג
(21.10.02).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ת ש ו פ ט