פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
ע"פ
1353/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
יוסי יהודה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת
בית המשפט
המחוזי מרכז
בפתח-תקוה מיום 11.2.09 בעפ"ג 4237-02-09 שניתנה על ידי כבוד השופטת ליאורה
ברודי
תאריך הישיבה:
י"ט בשבט התשס"ט (13.2.2009)
בשם המערער:
עו"ד עופר קופרמן, עו"ד צפריר יגור
בשם המשיבה:
עו"ד בת עמי ברוט
החלטה
בפניי ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי מרכז (במסגרת עפ"ג 09-02-4237) אשר לפיה נדחתה בקשתו של המערער לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית משפט השלום בפתח-תקוה מיום 4.2.2009 (פ 3276/07).
כנגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן לבית משפט השלום בפתח-תקוה, בו יוחסו לו עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) יחד עם סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ועבירה של ניסיון למעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) יחד עם סעיף 351(ג)(3), ובצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.
ביום 27.5.2008 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' עטר ) את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון שהושג בין הצדדים, ובו הוסכם כי המשיבה תבקש כי יושת על המערער עונש מאסר פועל שאינו עולה על 16 חודשים, וכי הלה יופנה לשירות המבחן לעריכת תסקיר בעניינו. עוד הוסכם כי בא כוח המערער יעתור להשתת ענישה הצופה פני עתיד בלבד.
ביום 4.2.2009 גזר בית משפט השלום על המערער 16 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור את העבירות בהן הורשע או על עבירת אלימות מסוג פשע; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון; ופיצוי המתלוננת בסך 10,000 ש"ח. באותו היום דחה בית משפט השלום את בקשתו עיכוב לביצוע עונש המאסר, עד לאחר מתן הכרעה בערעור אותו הוא מתעד להגיש.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המערער ל בית המשפט המחוזי מרכז. במסגרת הערעור הגיש בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט קמא. ביום 11.2.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ל' ברודי ) את הבקשה, לאור קביעתו כי אין בנמצא נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהכלל כי מי שנגזר דינו, עליו להתחיל את ריצוי עונשו באופן מיידי. עוד צוין כי שמיעת הערעור לגופו נקבעה ליום 25.3.2009, כך שאי היענות לבקשת עיכוב הביצוע לא תסכל את מטרת הערעור.
מכאן הערעור שבפניי, בגדרו טוען המערער כי יש לעכב את ביצוע גזר דינו של בית משפט השלום עד לשמיעת הערעור בעניינו ב בית המשפט המחוזי. לטענתו, עד לשמיעת הערעור יספיק לרצות כחודשיים מתקופת מאסרו, עובדה אשר תגביל את שיקול דעתו של בית המשפט
המחוזי בבואו לבחון את חומרת עונשו, והמרתו בעונש שאינו כולל מאסר בפועל. עוד הוסיף כי מ דובר בתקופת מאסר קצרה, ולאור עברו הפלילי הקל וכן המלצת שירות המבחן להעמידו לתקופת מבחן של שנה לטובת מיצוי הליך טיפולי שהחל, הרי שסיכויי הערעור להתקבל טובים המה.
מנגד באת כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, וזאת משום שסיכויי הערעור על גזר הדין להתקבל נמוכים הם. לדידה, אף אם יחליט בית המשפט המחוזי להקל בעונשו של המערער, לאור אופיין ונסיבות ביצוען של העבירות בהן הורשע המערער, הסיכוי כי עונש המאסר בפועל יומר כליל הינו קלוש ביותר, עוד טענה כי יש לתת את הדעת לכך שהערעור על גזר הדין יישמע ב בית המשפט המחוזי במועד קרוב.
לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.
כידוע, נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר בפועל חייב להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין (ראו למשל בש"פ 3360/91 אבו ראס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.7.1991)). עיכוב ביצוע עונש מאסר יינתן רק במקרים מיוחדים אשר יתקיימו בהם נסיבות מיוחדות, אשר משקלן עולה על זה של משקל האינטרס הציבורי המתבטא באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769 (1999)).
בענייננו, לא שוכנעתי כי מ דובר
במקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה זו. המערער הסכים להסדר הטיעון, ביודעו כי העונש המכסימאלי אותו תבקש המשיבה עומד על 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית משפט השלום, לאחר ששקל ומנה את השיקולים השונים הנוגעים לענין, בחר להשית על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה שאינה חורגת מהרף העליון ש דובר
עליו בהסדר הטיעון. לענין חומרת העונש, בנסיבות אלו הסיכויים להתערבותו של בית המשפט המחוזי בעונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון אינם גבוהים. אוסיף לכך כי לאור העובדה שערעורו של המערער צפוי להישמע ביום 25.3.2009, החשש כי המערער יסיים לרצות את עונשו בטרם יינתן פסק דין בערעורו הינו נמוך, ועל כן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות.
ניתנה היום, כ"ב בשבט התשס"ט (16.2.2009).
ש ו פ ט