ע"פ 1354/00 סמיר שבאט נ. מדינת ישראל

פרקליט המערער לא השכיל לשכנענו שהשופט המלומד שגה בהרשיעו את מרשהו בעבירה של הריגה; היו תימוכין לקביעת בית המשפט שהמערער נסע במקום התאונה באור אדום, כשכמות גדולה של אלכוהול בדמו וכשדעתו מוסחת מן הדרך שלפניו ופגע במכונית המשטרה שנכנסה לצומת באור ירוק, תוך מודעות לאפשרות קרות התוצאה הקטלנית, תוך קלות דעת, ומודעות לאפשרות שתקרה, כך ששוטר שהיה בה נהרג ושוטר אחר נפגע. לפיכך יש לדחות את הערעור על ההרשעה.

העונש שהושת על המערער: שלוש שנות מאסר ומחצה הולם בעקרון את רמת הענישה הראויה בכגון דא, ולא היינו מתערבים בו אלמלא הגענו לכלל מסקנה שניתן בפסק הדין משקל נמוך מדי למצבו הרפואי של המערער שעליו הוגשה תעודה רפואית, שלגביה הביע השופט המלומד ספקות מסויימים; אך בכל-זאת נראה לנו שלא היתה נטולת משקל. הוגש גם חומר לגבי מצבו הפסיכולוגי של המערער - לאחר שהתרנו גם למערער עצמו לומר את דברו - הגענו לכלל מסקנה שיש מקום להתערב בעונש.

בית המשפט המחוזי שלל את רשיון הנהיגה של המערער לצמיתות. נראה לנו שבנסיבות מקרה זה יש מקום להתערב אף בכך, ולהעמיד את תקופת הפסילה על עשר שנים מיום שחרורו של המערער ממאסרו.

אנו דוחים את הערעור על ההרשעה בעבירת ההריגה ומקבלים את הערעור על גזר הדין. עונשו של המערער יועמד על שנתיים ומחצה מיום 15.9.99. תקופת הפסילה מועמדת בזה על עשר שנים מיום שחרורו של המערער ממאסרו והפסילה היא לכל סוג של כלי רכב.