פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
1363/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערער:
יוסף ממן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 7.11.06, בתיק פ.
8152/06, שניתן על ידי כבוד השופט נ' זלוצ'ובר
תאריך הישיבה:
ז' באייר התשס"ז
(25.04.07)
בשם המערער:
עו"ד דוד ברהום
בשם המשיבה:
עו"ד אבי וסטרמן
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
שני אישומים יוחסו למערער בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. באחד נטען, כי בתאריך 28.5.06 הוא נכנס לרכבו של אדם שעצר ברמזור אדום, וטען כי בידו ספר קודש אותו הוא ביקש למכור לנהג (להלן: המתלונן). משזה סרב להצעה, שלף המערער מברג ואיים לפגוע בקורבנו אם לא ימסור לידו כסף. כתוצאה מכך נתן לו המתלונן 28 ש"ח, ואז יצא המערער מהרכב ונמלט. בגין אישום זה יוחסה למערער עבירת שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.
באותו יום ממש התרחש האירוע נושא האישום השני. נטען, כי המערער נכנס למתנ"ס בשכונה ד' בבאר-שבע, ומאחד החדרים הוא גנב מכשיר טלפון נייד. באישום זה יוחסה למערער עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.
במהלך משפטו בפני בית משפט קמא הודה המערער בביצוע הגניבה, והוא הוסיף והודה בחלק מן העובדות נושא האישום הראשון, לאמור, הוא ביקש למכור למתלונן ספר זוהר, ומשזה לא גילה בכך עניין ביקש ממנו נדבה. המערער אף אישר כי ברשותו היה מברג, אולם טען כי לא השתמש בו כדי לאיים על קורבנו. גרסה אחרונה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, לאחר שמצא אותה "לא אמינה ובעייתית" (סעיף 7 להכרעת הדין). למסקנה זו הגיע בית המשפט, ואנו סבורים כי לא היה ממנה מנוס, נוכח מספר עניינים: המערער הנו נרקומן ועובר לשוד נזקק נואשות לכסף כדי לממן את רכישת הסם; אין ספק כי המערער איים על המתלונן, ולו המצב היה שונה לא היה המתלונן מסכים למסור לידיו את מעותיו האחרונות;
ברשות המערער לא היה כלל ספר קודש, וממילא לא היה יכול לבצע עסקה כלשהי עם המתלונן; הסברו של המערער לפיו המברג שימש אותו ככלי עבודה, לא אומתה בראיות אותן יכול היה המערער להביא לבית המשפט.
בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי "נוסף לפרכות ולבעייתיות של עדות הנאשם, גם במבחן ההתרשמות הכללית, ללא כל היסוס, אני מעדיף את עדותו של המתלונן על פני עדות הנאשם. המתלונן הוא אדם כבן 67 שנקלע לסיטואציה, כמובן, שלא מרצונו וכנראה גם לראשונה בחייו, עשה מאמץ למזער מחומרת האירוע, הגם שאין ספק שמדובר באירוע חמור" (סעיף 8 להכרעת הדין). מאידך, נקבע כי "ההתרשמות מעדות הנאשם קשה. העדות רצופה פרכות והסברים בעייתיים ... ניסיונו של הנאשם לשוות אופי תמים לשוד היה פתטי ובלתי אמין". הנה כי כן, בפנינו הכרעה בשאלות של עובדה אשר התבססה על התרשמותו של בית המחוזי מהעדים שהופיעו בפניו, ולא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לדחות ממצאים אלה או לשנות מהם.
אשר על כן, הערעור נדחה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, ז' באייר התשס"ז (25.04.07).
ש ו פ ט
ש ו פ
ט
ש ו פ ט