ע"פ 1389/13 גפיס רזייב נ. מדינת ישראל

השופט ס' ג'ובראן :

1.

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע (תפ"ח 31360-04-11, כבוד השופט ים ב' אזולאי , נ' זלוצ'ובר ו- י' רז לוי ) מיום 13.1.2013.

2.

המערער הורשע ביום 23.9.2012 בעבירה של סחיטה בכוח, על פי סעיף 427(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) וסחיטה באיומים, על פי סעיף 428 לחוק העונשין. לצד זאת, המערער זוכה מחמת הספק משלוש עבירות של ניסיון לרצח שיוחסו לו בכתב האישום.

3.

על פי הכרעת הדין, המתלוננת הינה אשתו לשעבר של אחיו הבכור של המערער. על פי הנטען, בין המתלוננת לאחיו הצעיר של המערער התקיימה מערכת יחסים כאשר במקביל נישא אח זה לאשה אחרת ונולד להם בן. ביום 16.4.2011 הגיע המערער לביתה של המתלוננת, אשתו לשעבר של אחיו, ונקש על דלת הכניסה. בדרך לביתה הצטייד המערער בבקבוק ובו חומר דליק וכן בקופסת גפרורים. בין המתלוננת למערער התפתח ויכוח על רקע דרישתו ממנה להפסיק את הקשר עם אחיו הצעיר, מאחר ו"היא הורסת משפחה אחרת". כאשר המתלוננת ביקשה ממנו לעזוב את הדירה, החל המערער להתיז חומר דליק מהבקבוק על המתלוננת ועל בתה בת השלוש, כשבידו השניה החזיק קופסת גפרורים, כשהוא צועק כי בכוונתו "לשרוף את כולם". כאשר המתלוננת החלה לצעוק לעזרה, נעמד בנה בינה לבין המערער וניסה לדחוף אותו מחוץ לדירה. המערער המשיך להתיז את החומר הדליק גם על הבן ואיים כי "ישרוף את כולם". הבן הצליח להוציא מידי המערער את הבקבוק אך הגפרורים נשארו אצל המערער. המתלוננת נמלטה אל דירת השכנים תוך כדי צעקות כאשר היא מחזיקה בידה את בתה; המערער ניסה להשיגה אך דלת השכנים היתה סגורה, הוא נעמד מחוץ לדירת המתלוננת והמשיך להשמיע איומים כלפיה וכלפי משפחתה באומרו "שהוא יהרוג את כולם" ו"יביא אנשים שיהרגו את המשפחה".

4.

טרם מתן גזר דין, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער. מהתסקיר עלה כי המערער נטה להתייחס לעבירה באופן טכני וכי התנהגותו נבעה מתוך תחושה של פגיעה בכבודו ובכבוד המשפחה. להתרשמות גורמי הטיפול, המערער התחנך במשפחה היררכית וכאשר חש פגיעה בגרעין זה הוא עלול להגיב בצורה אימפולסיבית וחסרת שליטה. לאור חומרת העבירה וכל שצוין נמנע שירות המבחן ממתן המלצה בעניינו.

5.

בגזר דינו, התייחס בית המשפט לחומרת המעשים בהם הורשע המערער וציין כי הם מצויים ברף העליון במתחם העונש של עבירות הסחיטה באיומים והסחיטה בכוח, זאת, משום שהמערער הטיל מורא על המתלוננת וילדיה, שבכללם גם תינוקת רכה בשנים, כאשר הוא לא הסתפק באיום מילולי אלא שפך עליהם חומר דליק בו הצטייד מבעוד מועד. בית המשפט התייחס לתיקון 113 לחוק העונשין וציין כי המקרה מחייב ענישה ממשית וכן את נסיבות ביצוע העבירה ביניהן הנזק שנגרם למתלוננת וילדיה. בהקשר זה

ציין בית המשפט כי העבירות בהן הורשע המערער ככלל מחייבות הטלת עונש מאסר בפועל נוכח האימה שהן מטילות על נפגע העבירה ועל הציבור בכללותו. על כן, בית המשפט קבע כי מתחם הענישה הראוי הינו בין שלוש לחמש שנות מאסר. מבחינות שיקולים לקולה בית המשפט שקל את העובדה כי למערער אין עבר פלילי וכי הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי טרם מעצרו ואף הביע חרטה על מעשיו וכן את העובדה כי מדובר באירוע חד פעמי. עוד ניתן משקל למצבו המשפחתי ולקשייו האישיים. מנגד התחשב בית המשפט בהתרשמות שירות המבחן ובכך שלא ניתנה המלצה טיפולית. לפיכך גזר עליו 4 שנות מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה או עבירת אלימות ופיצוי בסכום של 10,000 ש"ח.

6.

מכאן הערעור שלפנינו אשר בתחילתו הופנה כנגד הכרעת הדין. במהלך הדיון חזר בו המערער מערעורו זה והפנה את טענותיו נגד גזר הדין בלבד. במסגרת הערעור, טען כי בית המשפט המחוזי נותר תחת הרושם של כתב האישום המקורי, שכלל שלוש עבירות ניסיון לרצח, ובשל כך גזר עליו עונש מופרז בגין העבירות בהן הורשע בסופו של יום. בהקשר זה מדגיש המערער את נסיבותיו האישיות, וביניהן העובדה כי עם מעצרו גורשו אשתו ושתי בנותיו מישראל, וכי הוא נעדר עבר פלילי וניהל אורח חיים נורמטיבי טרם האירוע. עוד טען כי ניתן משקל יתר למידת הנזק שנגרם למתלוננת וילדיה מהמעשים, וכי אלו לא עולים מעדותה של המתלוננת. המערער מלין כנגד מתחם הענישה שנקבע וכן נגד מיקומו באמצע המתחם וטוען כי היה צריך למקמו ברף התחתון וכי עמדת שירות המבחן לא יכולה להביא להחמרה בעניינו.

7.

במענה, טוענת המשיבה כי המעשה הוא מעשה חמור ומתוכנן ומשקף התנהגות בריונית ואלימה שיש למגרה. המשיבה מדגישה כי המערער הטיל אימה על המערערת ובני ביתה לא רק באיומים מילוליים אלא בכך ששפך עליהם חומר דליק דבר המגביר את מהות האיום. עוד טוענת היא כי יש לתת משקל לתסקיר שירות המבחן המשלים, לפיו המערער לא הפנים את חומרת המעשים. לבסוף טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המערער אינו סוטה במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה.

8.

טרם הדיון בפנינו הוגש תסקיר מבחן משלים בעניינו של המערער, לפיו הוא אינו מביע רצון או מוטיבציה להשתלב בטיפול במסגרת הכלא בתחום ההתמכרויות, אך הביע רצון להשתתף בקבוצה לשליטה בכעסים. עם זאת, הערכת גורמי הטיפול היא כי המוטיבציה לקחת חלק בטיפול היא בשל גורמים חיצוניים. עוד נאמר בתסקיר כי התנהגותו בבית הסוהר הינה התנהגות תקינה וללא עבירות משמעת.

9.

לאחר שעניינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור על נספחיה, בתסקיר שירות המבחן המשלים ושמענו את טיעוני הצדדים, מצאנו כי דין הערעור להדחות.

10.

כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה או מקום בו מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות זאת (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל , בפסקה 11 (29.1.2009)). יש לציין כי במקרה שבפנינו מתחם הענישה שהותווה "לנסיבות האירוע" הינו בין שלוש לחמש שנים. דהיינו, מתחם הענישה נקבע למקרה זה על ידי בית המשפט המחוזי וכלל בתוכו את העובדה כי המערער הורשע בשתי עבירות, הן סחיטה בכוח והן סחיטה באיומים, וכי מתחם ענישה זה שקלל בתוכו גם את נסיבות ביצוע העבירה כפי שפורטו לעיל.

11.

מכאן, אף אם העונש שהוטל על המערער נמצא ברף העליון של מתחם הענישה, לא מצאנו כי הוא סוטה ממנו במידה ניכרת, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה ובערך החברתי שנפגע מביצועה. כך לדוגמא בע"פ 2252/98 סרוסי נ' מדינת ישראל (21.1.1999) גזר בית משפט זה על מערער שהורשע בעבירה של סחיטה באיומים ארבע שנות מאסר בפועל. כך גם בע"פ 2406/09 אלבו נ' מדינת ישראל (15.9.2010) הורשע נאשם בעבירות סחיטה בכוח וסחיטה באיומים (בנוסף לעבירות נוספות בדרגת חומרה פחותה) ונגזר דינו לתשע שנות מאסר לריצוי בפועל.

12.

מצאנו כי בית המשפט המחוזי פסע בתלם שהותווה בתיקון 113 ואין פגם במתחם הענישה שנקבע. כן, לא מצאנו כי ניתן משקל חסר לנסיבות האישיות של המערער כפי ששוקללו בתוך מתחם זה. בית המשפט נתן דעתו לכל אשר צוין בערעור – להעדר עבר פלילי, לנסיבותיו האישיות ולכך שמדובר במעשה חד פעמי – ונתן משקל נאות לכל מרכיב. לא מצאנו כי בית המשפט הושפע מכתב האישום המקורי. עוד מצאנו כי ניתן משקל לזיכוי מהעבירות החמורות שיוחסו למערער מלכתחילה. אף ללא ההרשעה בעבירות הניסיון לרצח, המעשה שבוצע הוא חמור ועלול היה להביא לסוף טראגי. המדובר במי ששפך חומר דליק על אם וילדיה, וביניהם פעוטה, תוך שהוא משמיע איומים להרגם. לא ניתן אם כן לומר כי מדובר במעשה שאינו נמצא ברף החומרה הגבוה של מתחם הענישה.

13.

אשר על כן, הערעור נדחה.