ע"פ 1390/10 ויסאם אבו חדרה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

מערער 1, ויסאם אבו חדרה (להלן: ויסאם), נטל הלוואה מבסאם נסיראת (להלן: המתלונן), ומשלא פרע את חובו פרץ סכסוך בין השניים. ביום

7.5.09 שוחח המתלונן מספר פעמים עם ויסאם, ובשלב כלשהו הוא גם הגיע למאפיה בו עובד האחרון ושם מועסק גם אחיו, מערער 2. אותה שעה נעדר ויסאם מהמקום, ועל כן הסתפק המתלונן בהטחת קללות כלפי מערער 2. נטען, כי בעקבות זאת גמרו המערערים אומר לפגוע במתלונן שעה שישוב למאפיה. ואכן, בשעה 17:20 הגיע המתלונן לשם, ובעקבות כך פרץ ויכוח מלווה בקללות וצעקות. בשלב כלשהו נטל מערער 2 סכין, רץ לעבר המתלונן, ודקר אותו שלוש פעמים, בגב עליון ובחזה, וכתוצאה מכך נגרמו לו קרעים בריאה, בסרעפת ובכבד, והוא נזקק לניתוח חירום להצלת חייו.

המערערים הודו בעובדות האמורות, ובגדרו של הסדר טיעון הם הורשעו בעבירה של קשירת קשר לבצע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). כמו כן, הורשע מערער 2 בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329 (א)(1) לחוק, וויסאם הורשע בעבירה של סיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיפים 335, 29 ו-31 לחוק. בעקבות הרשעתם נגזר למערערים מאסר בפועל: לויסאם - 10 חודשים, ולמערער 2 - 42 חודשים. כמו כן, נדונו המערערים ל-12 חודשים מאסר על-תנאי.

בנימוקי הערעור המופנה כנגד העונש נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערערים תוך שהוא נמנע מלתת משקל הולם לאלה: הודאתם שחסכה זמן שיפוטי והעדתם של עדים; נסיבותיהם האישיות; העובדה שהם פיצו, ביוזמתם, את קורבנם; ועברם הנקי מהרשעות קודמות.

אין בידינו להיעתר לערעור. בגין מחלוקת שנתגלעה בשאלת חובו של ויסאם למתלונן, החליטו המערערים לחבול ביריבם. מערער 2 נטל סכין ועמו דקר ושב ודקר את הקורבן, ונראה כי היה זה אך כפסע עד לגרימתה של תוצאה קשה פי כמה מזו שנגרמה בפועל. בנסיבות אלו לא גילינו בעונש שהושת על המערערים חומרה יתרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.