ע"פ 1391/08 יוסף מחמוד עאזם נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בכפר סבא (השופטת ק' רג'יניאנו ) מיום 7.2.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 1101/07.

1.

נגד המערער הוגשו לבית משפט השלום בכפר סבא מספר כתבי אישום, המייחסים לו עבירות של החזקת נשק שלא כדין והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. המשיבה ביקשה, כי בית המשפט יורה על מעצרו של המערער עד תום ההליכים נגדו. בבקשתה טענה המשיבה, כי המערער התחמק בשיטתיות מהליכי השפיטה שהתקיימו נגדו, ולכן קמה עילה למעצרו. הדיון בבקשת המעצר התקיים בפני השופטת רג'יניאנו. בהחלטתה מיום 13.1.2008 הורתה השופטת על שחרורו של המערער בכפוף לתנאים.

ביום 7.2.2008 התקיים דיון בעניינו של המערער בתיק העיקרי בפני השופטת רג'יניאנו. במהלך הדיון ביקש המערער, כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו. לטענתו, במסגרת הדיון בבקשת המעצר נחשפה השופטת לטענות המשיבה בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגדו. לשיטתו, קם חשש ממשי, כי ננעלה דעתה של השופטת לגביו, עד כי המשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בהחלטה צוין, כי נימוקי הבקשה אינם מעלים כל עילת פסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

2.

דין הערעור להידחות. כבר נקבע בפסיקתנו, כי היכרות קודמת של שופט עם הנאשם עקב דיונים מוקדמים במעצרו אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסילתו מלישב בדין. למעלה מן הנדרש אציין, כי בעניינו של המערער נסב הדיון במעצר על שאלת אי התייצבותו של המערער לדיון, ולא על נושאי התיק גופו. לעניין פסלות הכלל הוא כי יש לבחון האם בנסיבות העניין מתעורר חשש ממשי לקיומו של משוא פנים (ראו למשל: ע"פ 10860/06 חובב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.2.2007); ע"פ 4389/06 שוקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.2006)). מבחן החשש הממשי למשוא פנים הינו מבחן אובייקטיבי. לפיכך, תחושתו הסובייקטיבית של המערער לפיה דעתה של השופטת ננעלה בעקבות הדיון בבקשת המעצר אינה מקימה עילה לפסילתה. אין, אפוא, יסוד לטענה, כי קם חשש ממשי אובייקטיבי כי דעתו של בית המשפט ננעלה.

אשר על כן, הערעור נדחה.