ע"פ 1395/04 ריאד מחמוד נ. מדינת ישראל

שני המערערים, תושבי מג'דל שמס, הם אחים. בעקבות סכסוך שהיה למערער הראשון (ריאד) עם המתלונן (אף הוא תושב הישוב מג'דל שמס), קשרו ביניהם המערערים לתקוף את המתלונן. בערב האירוע פגשו המערערים את המתלונן בפתח מועדון באשדוד, שם שהו השלושה לרגל עבודתם כפועלי בניין בעיר. הם תקפו את המתלונן, היכוהו באגרופים, הפילו אותו ארצה ובעטו בראשו ובפניו. כתוצאה מן התקיפה האלימה נקטעה קמיצת ידו השמאלית של המתלונן. כן נגרמו למתלונן שבר בעצם כף היד השמאלית וחבלות ממשיות בראשו ובעינו השמאלית. בשל מעשה זה הואשמו המערערים בחבלה בכוונה מחמירה, בניגוד לסעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, אך במסגרת הסדר טיעון בין סניגורם לבין התביעה תוקן כתב האישום והמערערים הורשעו, על יסוד הודאותיהם, בחבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק. בית-המשפט המחוזי גזר עליהם שנת מאסר בפועל ושמונה-עשר חודשים מאסר על-תנאי.

בערעורם על חומרת עונש המאסר הממשי קיווה סניגורם של המערערים לשכנענו כי בנסיבות העניין, על רקע היותם אזרחים מתוקנים, בהתחשב בנסיבותיהם האישיות והמשפחתיות ולנוכח העובדה כי במסגרת הסכם "סולחה" בין משפחתם למשפחת המתלונן פיצו את המתלונן על נזקיו בתשלום סך 10,000 דולר, ראוי היה לבית-המשפט המחוזי להסתפק לגבי המערערים בתקופת מאסר שניתן לרצותה בעבודת שירות.

לא ביקשנו מן המשיבה להשיב על הערעור. המערערים ביצעו תקיפה אלימה, שהתאפיינה במעשים קשים ואכזריים ואשר הסבה למתלונן חבלות חמורות וכן נכות קבועה. עונש המאסר שהושת עליהם רחוק מלהיות חמור, וברי מנימוקיו של בית-המשפט המחוזי כי אלמלא התחשב בכל הנסיבות שסניגורם העלה לפניו, כמו גם לפנינו, בנימוקיו לקולת העונש, קרוב להניח שבית-המשפט רואה היה להחמיר בעונשיהם כמתחייב ממהות העבירה ונסיבות ביצועה.

הערעור נדחה. על המערערים להתייצב לריצוי מאסריהם במדור הפלילי של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 12.9.04 עד השעה 11:00.