ע"פ 14/07 מנסור כמאל עבד אלרחים נ. פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ

השופט א' א' לוי:

המערער היה נשוי לאשה (להלן: מתלוננת 1) החל משנת 1994 ועד לחודש יוני 2005, ומנשואים אלה נולדו לו 4 ילדים, כולם קטינים. בחודש אוגוסט 2005 נשא המערער אשה שנייה (להלן: מתלוננת 2), אולם גם זו נטשה אותו לאחר מספר חודשים ושבה לבית הוריה.

ששה אישומים יוחסו למערער בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, ולכולם נודעת חומרה יתרה. במרכזם של האישומים עמדה הטענה כי במהלך נישואיו ביצע המערער בנשותיו מעשי סדום, חרף התנגדותן, תחנוניהן והכאבים שהסב להן. אולם פגיעתו הרעה של המערער כוונה לא רק לנשותיו, אלא גם לבנו הקטין, יליד חודש יוני 1997. המערער נהג להכות את הקטין תוך שימוש באביזרים שונים, וביניהם, חגורה וכבל חשמל, וכתוצאה מכך גרם לו חבלות קשות. בחודש דצמבר 2004 נאסר על המערער, במצוות בית המשפט, להיכנס לדירתה של מתלוננת 1 ולבית הספר בו לומדים ילדיו הקטינים, וכן נאסר עליו להטרידם בדרך אחרת. במספר מקרים בחודשים ינואר ופברואר 2005 הפר המערער את אותם צווים. זאת ועוד, בחודש אפריל 2006 זימנה מתלוננת 1 את מתלוננת 2 להעיד מטעמה בהליך שהתקיים בפני בית הדין השרעי. על פי הנטען בכתב-האישום, התקשר המערער לאביה של מתלוננת 2 ואיים

להרוג את בתו אם תגיע להעיד. ועוד נטען, כי כאשר התייצבו הנשים בבית הדין, גידף אותן המערער בלשון בוטה, ואף עמד לתקוף אותן לולא מנע זאת ממנו איש בטחון. לבסוף, נטען כי בחודש ספטמבר 2005, פגש המערער את מנהל לשכת הרווחה בישוב בו הוא גר, וניסה להניע אותו באיומים ובאלימות, להכין תסקיר אשר יהיה לשביעות רצונו.

המערער הודה בכל אלה, והורשע בעבירות הבאות: מעשי סדום, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, תקיפה והתעללות בקטין חסר ישע, הפרת הוראה חוקית, חטיפה, הדחה בחקירה, הדחה בעדות, העלבת עובד ציבור והחזקת סכין שלא כדין. מכוח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, עתרה המשיבה לגזור למערער 12 שנות מאסר, בעוד שהסנגור ביקש להסתפק ב-5 שנים בלבד. בית המשפט המחוזי

גזר למערער 10 שנות מאסר, ומאסר על-תנאי, וכנגד עונש זה מכוון הערעור.

פגיעה קשה פגע המערער בקורבנותיו. שבוי בידי יצרו הוא כפה על נשותיו קיום יחסי מין שלא מרצונן, והוא נהג בהן כאילו היו חפץ נעדר רצון ונשמה משלו, שמטרתו אחת - לספק בו את תאוותו. המערער פגע בנשים פגיעה פיסית קשה, אשר היתה מלווה ברמיסת כבודן עד עפר. יתר על כן, גם על ילדו-שלו, בשר מבשרו, הוא לא חס, ותוך שימוש באלימות שהאלמנט ששלט בה היה אכזריות לשמה, הוא הכה אותו וחבל בו ללא רחם. התנהגות מסוג זה, שהיתה מלווה בהפרת צווים של בית המשפט, ותוך ניסיון להשפיע על עדים שנקראו למלא את חובתם בהליכים שהתנהלו נגדו, חייבו תגובה עונשית קשה. אכן, תקופת המאסר שהושתה על המערער אינה קלה כלל ועיקר, אולם כך ייעשה למי שנוהג באחרים באלימות, ומקל וחומר, בבני משפחתו.

הערעור נדחה.