ע"פ 1405/18 משה בזק נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד' פיש ) בת"פ 590-06-16 מיום 8.1.2018, וזאת עד להכרעה בערעור.

2.

המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333, 335(א)(1) ו-335(א)(2) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ובעבירת איומים, לפי סעיף 192 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין. מנגד, זוכה המבקש מעבירת החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; ומעבירת הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

3.

אציין, בתמצית, כי על פי עובדות כתב האישום המתוקן, היה המבקש מעורב, יחד עם שני בניו וגורם נוסף שזהותו נותרה עלומה, בוויכוח אשר התפתח לקטטה אלימה בחדר כושר בקרית מוצקין בשעות הערב של יום 19.5.2016. כתוצאה מאירוע זה נגרמו למתלונן חבלות, אשר כללו שברים בפניו וחתכים.

4.

בגין ביצוע העבירות שבהן הורשע, הושתו על המבקש 12 חודשי מאסר בפועל, וכן 9 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות. מאחר שבמעמד גזר הדין הודיע בא כוח המבקש על רצונו להגיש ערעור, הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 8.1.2018 על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל למשך 45 ימים, כך שריצויו יחל ביום 22.2.2018.

5.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית משפט קמא, ובצדו הבקשה דנן לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו. בבקשתו טוען המבקש כי יש לעכב את ביצוע עונשו על מנת שלא לרוקן מתוכן את ערעורו ולגרום לו נזק בלתי הפיך, לנוכח תקופת מאסרו הקצרה. עוד עומד המבקש על כך שלאורך ההליך המשפטי שנוהל בעניינו לא היה נתון במעצר, ומבהיר כי הוא מסכים להותיר על כנם את התנאים המגבילים שהטיל עליו בית משפט קמא. המבקש מוסיף כי מעולם לא ריצה עונש מאסר בפועל, כי חומרת העבירות שבהן הורשע בעבר אינה גבוהה, וכי אלה התיישנו במובן חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981.

אשר לסיכויי הערעור, גורס המבקש כי אלה סבירים "בלשון המעטה", וכי עומדות לו טענות כבדות משקל ביחס לפערי הענישה בינו לבין שני בניו, עליהם הושתו שישה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות. בהקשר זה מציין המבקש כי אף לפי גישת המשיבה בהליכים בבית משפט קמא, עלתה מעורבותם של בניו במעשה העבירה על זו שלו.

6.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לשיטתה, הוטל על המבקש עונש קל באופן יחסי, בשים לב לחומרת מעשיו; לנזקים הגופניים והנפשיים אשר נגרמו למתלונן; לתסקיר שירות המבחן השלילי אשר הוגש בעניינו של המבקש; ולהרשעותיו הקדומות. כמו כן מסתייגת המשיבה מטענות המבקש ביחס לפערי הענישה בינו לבין בניו, בציינה כי על פי התרשמות בית משפט קמא – המבקש הוא שהחל בתגרה. בנסיבות האמורות, והגם שהמשיבה מכירה במשכה הקצר של תקופת המאסר, עמדתה היא כי אין להסכין עם עיכוב נוסף של תחילת ביצוע העונש.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים בדיון שקיימתי לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל.

8.

כידוע, הלכה היא כי נידון שהושת עליו עונש מאסר בפועל חייב, ככלל, להתחיל בריצויו באופן מיידי, ואין בהגשת הערעור כשלעצמה כדי להביא לעיכובו. החלטה על עיכוב ביצוע העונש תתקבל אפוא בנסיבות מיוחדות שיש בהן כדי לגבור על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)).

9.

אין לכחד כי אינטרס ציבורי זה נושא משקל ממשי בנסיבות ענייננו, לנוכח חומרתן של העבירות שבהן הורשע המבקש; הנזק הגופני והנפשי אשר נגרם בעקבותיהן, כפי שמשתקף מתסקיר נפגע העבירה שהוגש לעיוני; הרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות אלימות; ותסקירו השלילי של שירות המבחן. זאת ועוד, דומה, מבלי לטעת מסמרות בדבר, כי סיכויי ערעורו אינם מן הגבוהים, לנוכח הנמקתו הסדורה של בית משפט קמא ביחס להבחנה שערך בין העונש שהושת על המבקש לבין זה שהוטל על שני בניו.

10.

עם זאת, ומבלי להקל ראש בשיקולים האמורים – התרשמתי כי בנסיבות העניין אכן קיימת הצדקה לסטות מברירת המחדל האמורה, שלפיה ירוצה עונש המאסר באופן מיידי. הטעם לכך נעוץ, בעיקרם של דברים, בתקופת מאסרו הקצרה של המבקש, אשר עומדת על 12 חודשים בלבד. משום כך, יש ממש בטענתו שלפיה עשוי ערעורו להתייתר אלמלא תתקבל בקשתו זו, שכן ההכרעה בערעור עלולה להינתן בחלוף חלק ניכר מתקופת המאסר. שוכנעתי, אפוא, כי הצורך להימנע מפגיעה במבקש ובזכות הערעור העומדת לו, גובר על האינטרס הציבורי שבאכיפתו המיידית של גזר הדין (השוו: ע"פ 9068/11 אבו סראיא נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (12.12.2011)).

11.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. עונש המאסר בפועל אשר הושת על המבקש יעוכב עד להכרעה בערעורו. תנאי שחרורו יוסיפו לעמוד בעינם.

המזכירות מתבקשת לקבוע את מועד שמיעת הערעור בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן.