ע"פ 1414/17 ראפת עריאן נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל בן השנה (בניכוי כשלושה חודשי המעצר) שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה, וכן על עיכוב הפיצוי שהוטל על המבקש לשלם לניזוק (המשיב 2) בגזר הדין.

2.

גזר הדין בא בעקבות הרשעתו של המבקש בהחזקת נשק וביריות באזור מגורים, לאחר שהודה בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש כנגדו במסגרת הסדר טיעון שנערך עמו. בגדר האירוע, מושא כתב האישום נפצע קטין (המשיב 2) מהירי, כאשר הירייה עצמה נעשתה על ידי הנאשם השני בכתב האישום המתוקן – מואפק עריאן (להלן – מואפק ).

3.

בפתח הדיון הודיע בא-כוח המשיבה באדיבותו כי נוכח תקופת המאסר הקצרה יחסית שהמערער אמור לרצות בפועל (כ-9 חודשים) – התביעה מסכימה לעיכוב הביצוע של רכיב זה בעונש, עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש, וזאת מבלי להסכים לנימוקי הערעור.

לפיכך אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור. תנאי שחרורו בערבות הנוכחיים של המבקש יישארו בעינם.

4.

נותר לדון איפוא עתה בבקשה לעיכוב ביצוע הפיצוי הכספי שהושת על המבקש לטובת המשיב 2, מכוח סעיף 77 ל חוק העונשין תשל"ז-1977

(להלן – חוק העונשין ). הפיצוי הוא בסך של 60,000 ש"ח ואמור להשתלם ב-20 תשלומים שווים, החל מתאריך 01.03.2017.

5.

בא-כוח המבקש העלה טענה משפטית שמאחר והפציעה לא נגרמה מירי שבוצע על ידי המבקש, אלא ע"י הנאשם השני מואפק –המבקש איננו אמור לחוב בפיצוי שהושת עליו.

בא-כוח המשיבה הבהיר בתגובה שאין מקום לטענה זו נוכח העבירה בה הורשע המבקש והוראת סעיף 77 לחוק העונשין . הוא אף ציין כי המתלונן ומשפחתו מסרו לו כי הם מתנגדים לעיכוב הביצוע המבוקש, שכן הכסף דרוש להם לצורך הטיפול בקטין שנפגע.

6.

מבלי לקבוע מסמרות בטענה המשפטית שהועלתה כנגד הפיצוי כנ"ל – אין אני רואה מקום להורות על עיכוב ביצוע של הפיצוי שנפסק, אשר תשלומו נפרס ממילא תוך התחשבות במבקש (שהותר לו בינתיים גם לעבוד), במיוחד שהסכום שנפסק נדרש גם לצרכי טיפול בקטין.

לפיכך בקשת עיכוב הביצוע לגבי תשלום הפיצוי נדחית בזאת.

7.

שאר רכיבי העונש שהושתו על המבקש ולא נדונו כאן – אינם מעוכבים.