ע"פ 142/99 ליאוניד קריבצקי נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בשתי עבירות של שוד בנק, בשיתוף עם אחרים. העונש שנגזר עליו הוא ארבע וחצי שנות מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על תנאי, בתנאים אותם קבע בית המשפט. שנה מתוך ארבע וחצי שנות המאסר תרוצה בחופף לעונש אחר אותו מרצה המערער.

ערעור המערער הוא על הרשעתו בדין, ולחילופין על גובה העונש.

דין הערעור על ההרשעה להדחות. ההרשעות בכל אחד מפרטי האישום מעוגנות בראיות אשר נמצאו מהימנות על בית המשפט המחוזי, ודי היה בהן להוות בסיס להרשעה. מטיעון בא כוח המשיבה בפנינו אף עולה, שנמצאו ראיות נוספות לסיוע ולחיזוק המסקנה אליה הגיע בית המשפט בהרשיעו את המערער.

ההרשעה בפרט האישום השני מושתתת על עדות שותפו של המערער לעבירה, אשר הסתייעה בדברים שאמרה חברתו של המערער. ההרשעה בפרט האישום הראשון מושתתת על טביעת אצבע של המערער על פתק איום שהוגש לפקידה בבנק במהלך ביצוע השוד, וכן על ראיות מסייעות ומחזקות נוספות.

גם את הערעור על גובה העונש יש לדחות. בגין השתתפות בשני מעשי שוד של בנק, נדון המערער למאסר לתקופה של ארבע וחצי שנים בפועל. עונש זה בודאי אינו חמור. מה גם, ששנה מתוך ארבע וחצי שנות המאסר שנגזרו על המערער תרוצה בחופף לעונש אחר בן 22 חודשי מאסר אשר נגזר על המערער בגין שותפות לשוד נוסף של בנק.

נראה לנו, איפוא, שאף אם נתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, אשר אין לו הרשעות קודמות, וברקע של מצוקה אשר דירבן אותו לביצוע העבירות, אין להתערב בעונש שנגזר על המערער.

הערעור, על שני חלקיו, נדחה.