ע"פ 1420/00 יחיאל לוי נ. מדינת ישראל

המשיבה איננה נדרשת להשיב על הערעור.

המערער הורשע על יסוד הודאתו בעובדות של כתב האישום המתוקן בעבירה של התעללות בקטין לפי סעיף 368ג לחוק העונשין, ומשהורשע כאמור גזר עליו בית המשפט המחוזי 18 חודשי מאסר, מחציתם לריצוי בפועל. על-פי העובדות, בהן הודה המערער ושעל יסודן הורשע בדין, היכה המערער את ילדו הבכור החל מהיותו כבן 6 ובמשך חמש שנים בהזדמנויות רבות, תוך שהשתמש לא רק בידיו אלא גם בנעל בית וגם בעט בקטין.

באחד המקרים, כשהקטין היה כבן 7, כלא אותו המערער בחדר האמבטיה בדירה וגם היכה אותו בנעל בית. הסניגור קיווה לשכנענו שהעונש שגזר בית המשפט המחוזי על המערער הוא חמור במידה המצדיקה את התערבותנו.

אנו סבורים כי העונש רחוק מלהיות חמור. המדובר איננו בכשלון חד-פעמי אלא בהתנהגות מתמשכת על פני שנים. אין בעינינו כל משקל לעובדה שהמערער לא תקף ילדים אחרים שלו (המערער הוא אב לשמונה). כן יצוין שלעבירות היו גם השלכות מזיקות על מצבו הנפשי של הילד. יצוין שגם משהועמד לדין, בפגישותיו עם קצינת המבחן, התגלה המערער כמי שאיננו נוטל אחריות אמיתית למעשיו ושולל קיומה של בעייתיות כלשהי בהתנהגותו. על רקע כלל הנסיבות הללו איננו רואים מקום להתערב בגזר הדין.

הערעור נדחה.