ע"פ 1425/11 מדינת ישראל נ. מוסטפא שמסיה

השופט א' גרוניס:

1.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' טובי) הרשיע את המשיב, על פי הודייתו, בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ההודיה באה בעקבות הסדר שהביא לתיקונו של כתב האישום. בית המשפט השית על המשיב שנים-עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל ומאסר מותנה אף הוא בן שנים-עשר חודשים לתקופה של שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע. כמו כן, חויב המשיב לפצות את המתלונן בסכום של 7,500 ש"ח. המערערת מלינה בערעורה על קולת עונשו של המשיב.

2.

כתב האישום המתוקן, שהמשיב הודה בעובדות שבו, מתאר אירוע שהתרחש בשעת ערב ביום 15.4.2010. המשיב פגש את המתלונן באקראי ברחוב, בשכונת מגוריהם. בין השניים הייתה קיימת היכרות ארוכה קודמת. התפתח דין ודברים שבמהלכו דחפו האחד את השני. בשלב מסוים דקר המשיב את המתלונן בעינו השמאלית, באמצעות כלי חד. המתלונן התמוטט ואילו המשיב ברח מן המקום. המתלונן אושפז בבית חולים ועבר ניתוח. עקב הפגיעה הוא איבד את הראייה בעינו.

3.

בפני בית המשפט המחוזי הובא תסקיר של שירות המבחן. מן התסקיר עולה כי המשיב סיים שתים-עשרה שנות לימוד בבית ספר מקצועי ולאחר סיום הלימודים עבד במקומות עבודה שונים. המשיב לא היה מוכר לשירות המבחן ואין לו עבר פלילי. שירות המבחן התרשם כי מדובר באדם אשר ניהל אורח חיים נורמטיבי עד לאירוע נשוא כתב האישום. בתסקיר אף צוין, כי המשיב מגלה אמפטיה לקורבן העבירה וקיים סיכון נמוך להישנות של מעשה העבירה. בסיום התסקיר הומלץ כי תופעל "ענישה הרתעתית מותאמת" בנוסף לפיצוי כספי משמעותי.

4.

סבורים אנו כי בית המשפט המחוזי הקל יתר על המידה עם המשיב. אכן, במקרה זה קיימים שיקולים לא מעטים לצד הקולה. ביניהם נזכיר את העובדה שהמשיב חסר עבר פלילי וגילה אמפטיה כלפי המתלונן. עוד נציין לגבי האירוע עצמו כי בטיעון בפני בית המשפט המחוזי הסכימה המערערת שלמשיב לא הייתה כוונה לגרום לתוצאה

החמורה שאירעה. דומה שהשיקולים האמורים מתגמדים נוכח התוצאה האמורה, היינו שהמתלונן איבד את הראייה בעינו. זאת ועוד, על פי הודייתו של המשיב, הוא דקר את המתלונן בעינו באמצעות כלי חד. השילוב של שימוש בכלי חד עם התוצאה הקשה מחייב ענישה מחמירה בהרבה מזו שהשית בית משפט קמא. זאת, גם אם יינתן המשקל הראוי והמתחייב לשיקולים לקולה. בגזר דינו של בית המשפט המחוזי נכתב כי "במקרה שכזה, נסוג השיקול השיקומי מפני הצורך בענישה מרתיעה". דברים אלה, להם אנו מסכימים, לא השתקפו בעונש שהוטל בסופו של יום. כדרכנו, שעה שמקבלים אנו ערעור של המדינה על קולת העונש, לא נמצה את הדין עם המשיב.

5.

הערעור מתקבל ותחת עונש מאסר לריצוי בפועל של שנים-עשר חודשים יוטל מאסר של עשרים וארבעה חודשים. לא יחול שינוי במרכיבים האחרים של גזר הדין.