בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 143/16
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט מ' מזוז
המערערת:
מדינת ישראל
נ
ג
ד
המשיב:
ערן דורי
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ט' חיימוביץ) מיום 29.11.15 בת"פ 12044-01-14
תאריך הישיבה:
כ"ח באדר ב התשע"ו (7.4.16)
בשם המערערת: אין התייצבות
בשם המשיב: עו"ד שמעון תורג'מן
בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ס ברכה וייס
פסק דין
המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
א.
ערעור המדינה על קולת העונש שגזר בית המשפט קמא על המשיב, בן כ-39 כיום, והוא שישה חודשי מאסר בעבודות שירות וכן שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ₪. זאת – בעקבות הרשעתו על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בשתי עבירות של לקיחת שוחד כפקח עירוני, בינואר-פברואר 2012. לפי האישום הראשון ביקש המשיב מבעל עסק שבנה גלריה ללא היתר בניה שוחד בסך 3,500 או 4,000 ₪ כדי לאפשר לביטול דו"ח; הכסף לא שולם לבסוף. באישום השני הציע המשיב לחוות דעה חיובית בנסיבות בניה שלא כדין תמורת 3,000 ₪, ואלה שולמו. המשיב התפטר מעבודתו בעקבות המעורבות בעבירות. לפי תסקיר שהוגש לבית המשפט קמא הביע המשיב, שמערכת ערכיו כנאמר נורמטיבית בבסיסה, חרטה וייחס את העבירות ללחצים משפחתיים וכלכליים. התסקיר העריך סיכון נמוך לעבירות בעתיד, והציע ענישה בדרך של עבודות שירות וצו מבחן לשנה. בית המשפט קמא עמד בפסק הדין על חומרת עבירת השוחד אך נדרש לעבר הנקי ולהמלצת התסקיר, קבע מתחם עונשי בין 6 ל-18 חודשי מאסר, ולבסוף גזר על המשיב את העונש כאמור.
ב.
לטענת המדינה בערעור לא זו בלבד שיש חומרה גדולה בעבירות שוחד כשלעצמו, אלא ישנה חומרה יתרה בכך שהמשיב הוא שיזם את בקשת השוחד, ולא אחת בלבד אלא שתיים. לשיטת המדינה לא היה מקום לקביעת מתחם המאפשר עבודות שירות ולהתחשבות רבה במישור האישי, מקום שאינטרס הציבור צריך לגבור, כפי שגם ציין בית המשפט עצמו על דרך העיקרון.
ג.
לקראת הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן, שלפיו החל המשיב להשתתף בקבוצה טיפולית לעברייני מרמה שתסתיים בדצמבר 2015, והוא דמות חיובית בקבוצה, וכן עובד הוא ומתפקד באורח מסודר. הומלץ שלא להחמיר בעונש ולקטוע את ההליך הטיפולי.
ד.
הערעור נשמע בהיעדר פרקליטות המדינה בשל שביתה. בשל האינטרס הציבורי לא נעתרנו לבקשת המשיב למחיקת הערעור בעילה זו. בא כוח המשיב טען כי אין להתערב בעונש אלא במקרים של סטיה רצינית מן הנורמה; ובניגוד לפרשת גפסו
(ע"פ 3295/15 גפסו נ' מדינת ישראל
(31.3.16)), שעסקה בראש רשות מקומית, ושעונש של מאסרו בעבודות שירות הומר למאסר ממשי, אין מדובר בענייננו באישיות בכירה אלא באחרון הפקחים, וגם סכומי הכסף הנזכרים הם בתחתית המדרג. עוד נטען, כי המשיב הבין שכשל והתפטר מייד, ונוטל אחריות לפי האמור גם בתסקיר העדכני, ויש בכגון דא להותיר תחום פעולה לערכאה המבררת. נציגת שירות המבחן ציינה שחרף חומרת העבירה, המדובר בנטילת אחריות משמעותית ובהבעת חרטה ובושה ונטילת חלק בטיפול.
ה.
נציין כי לא הוברר לנו מדוע, בעבירות שנעברו בסוף 2011 ובראשית 2012 בנושא ממוקד ביותר, וכשהמדובר בהודיה בחקירה ומכל מקום ברשימת עדים שרובה אנשי משטרה ופקידי רשות, הוגש כתב האישום רק ב-2014. בסופו של דבר היתה ההרשעה ב-20.11.14, ונוכח הצורך בתסקיר ובחוות דעת הממונה על עבודות שירות או גם מטעמים אחרים שלא עלו בפנינו, ניתן גזר הדין רק ב-29.11.15. הערעור בפנינו נשמע ב-7.4.16. בהיעדר מלוא הנתונים, ומבלי להטיל אחריות כזו או אחרת בשל כך, אנו נדרשים רק לציון העובדות הללו, שמשמען כי העונש בסופו של יום ניתן עתה באפריל 2016, למעלה מארבע שנים לאחר עבירות שנדונו ללא הוכחות, בתיק מצומצם. כדאי תמיד לחשוב על כגון דא ולהפיק לקח.
ו.
ולהכרעה: איננו רואים מנוס מקבלת הערעור, ולוא גם במידה צנועה בהתחשב במכלול הנסיבות. ככלל לקיחת שוחד, מן החמורות בעבירות השחיתות, שתג העונש שקבע לה המחוקק (ושהוחמר) הוא עשר שנות מאסר, דינה מאסר מאחורי סורג ובריח, שכן מורידה היא את השירות הציבורי לשפל המדרגה, דבר הצריך להיות מובן לכל בר דעת. כבר אמר המקרא "ושֹחד לא תקח כי השֹחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים" ( שמות , כ"ג, ח'); וראו רק בימים אלה דברי השופטת חיות בפרשת גפסו
הנזכרת בפסקה 41 והאסמכתאות שם, אשר מזכירה את המדיניות השיפוטית לפיה "מי שהורשע בעבירה של שוחד ראוי לו שישא מאסר בפועל, ולתקופה ממשית".
ז.
אכן, בענייננו אין מדובר בעובד ציבור בכיר אלא זוטר, אך פקח עירוני הוא פניה של הרשות – במקרה זה המקומית – כלפי האזרח, ולמותר להכביר מלים על המיאוס והריקבון שמשדרת עבירות שוחד מצדו, ובנסיבות דנא מוחמרת העבירה על-ידי הישנותה וייזומה, קרי, המשיב הגה את בקשת השוחד ושנה בה. דבר זה מוציא את הפרשה מכלל מעידה חד פעמית ו"רוח שטות". רואים אנו איפוא להטיל מאסר מסוים בפועל, שאילולא הנסיבות לקולה שנמנה מייד, ואילולא שאין דרכה של ערכאת ערעור למצות את הדין בערעורי מדינה – היה ארוך יותר. לזכות המשיב עומדים עברו הנקי, וקבלת האחריות על-ידי הודיה בהקדם, וכן היעדר עבירות מאז ותהליך שיקומי.
ח.
בשקלול, ומבלי צורך מעשי להתערב במתחם העונשי שנקבע (אף כי דומה שהיה מקום להחמירו במידה מסוימת), החלטנו לגוון את העונש על-ידי הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח בן ארבעה חודשים, ולאחריו חודשיים שירוצו בעבודות שירות במקום שיקבע הממונה על עבודות שירות (אשר בית המשפט המחוזי קבעו למתנ"ס טנא באשדוד). הסברנו, כאמור, את הטעם להשתת מאסר מאחורי סורג ובריח; עבודות השירות ישלימו ויהוו תרומה לחברה בה פגע המשיב, אשר יש לקוות כי למד לקח ולא ישוב לסורו. בע"פ 5469/13 פלוני נ' מדינת ישראל (2014) נזדמן לי לומר (פסקה י"ט) לעניין התמהיל האפשרי, אם גם נדיר, בין מאסר ממשי לעבודות שירות:
"משאמרנו כי ראוי בכגון דא להשית מאסר בפועל, כדי להטעים את היחס השיפוטי לחומרת העברה, עלינו להתבונן בנסיבות האינדיבידואליות... ולנסות לבנות מודל ענישה שיתן ביטוי הן לחומרה הן לשיקום, ובו תמהיל בין מאסר בכל משמעו לבין עבודות שירות... ככל "דגם אמצע" ניתן לבקר אותו מזה ומזה, אך נראה לי כי יש בו משום צדק, ואפקט חינוכי כפול – הן בעצם המאסר בבית האסורים (דע כי עליך להיענש) והן במאסר בעבודות השירות (יוטלו עליך משימות שיש בהן טובה וברכה לציבור). מדוע גם מאסר בבית האסורים? בשל חומרת העבירה...".
ט.
ערעור המדינה מתקבל איפוא במידה מסוימת כאמור. המשיב יתיצב לריצוי עונשו ביום 15.5.16 עד שעה 0900 בבית הסוהר "דקל" ליד באר שבע. שאר חלקי העונש בעינם. תנאי שחרור קיימים יעמדו בעינם עד להתיצבות. המלצתו העדכנית של הממונה על עבודות שירות תימסר עד סוף מאי 2016.
ניתן היום, ב' בניסן
התשע"ו (10.4.2016).
המשנה לנשיאה
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט