ע"פ 1430/07 מיכאל קלינר נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער.

המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בחמש עבירות של התפרצות למקום מגורים או תפילה וגניבה, וכן בעבירות של קבלת דבר במרמה והיזק במזיד. בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט נ' אבו טהה), לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לעונש ועיין בתסקיר שירות המבחן, החליט לאמץ את המלצת שירות המבחן לשלב את המבקש במסגרת טיפולית לצורך הליך גמילה, הורה על שחרורו מהמעצר לאישפוזית ובתום תקופת השהיה שם הורה על העברתו לקהילה טיפולית. כשלושה חודשים מאוחר יותר הודיע שירות המבחן לבית המשפט כי הוחלט בקהילה הטיפולית להפסיק את תהליך הטיפול של המבקש ולסיים את שהותו שם כיוון שהוא לא השתלב בטיפול, התנהגותו היתה בעייתית והוא הפריע לתהליך הטיפולי של חבריו לקהילה. למרות זאת העניק בית משפט השלום למבקש הזדמנות נוספת להיגמל מההתמכרות לסם, שעמדה ברקע ביצוע העבירות נשוא כתב האישום. בתקופה זו נמצאו שרידי סמים בחלק מבדיקות השתן שנתן המבקש וכן התקבל תסקיר מטעם שירות המבחן בו צוין כי המבקש נקלט בקהילה טיפולית אך עזב את המקום מרצונו כעבור 4 ימים, בניגוד לדעת הצוות הטיפולי. במצב זה לא מצא בית משפט השלום ליתן למבקש הזדמנות נוספת, ובשקלו את מכלול השיקולים הנוגעים לעניין גזר לו עונש של 3 שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר בת"פ 2333/05, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה בניגוד לפרק י"א לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, למעט החזקת רכוש החשוד כגנוב, וכן 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי.

בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר מטעם המבקש נדחתה על ידי בית משפט השלום, בין היתר בהתחשב בכך שהמבקש הפר את תנאי השחרור בכך שעזב את המסגרת הטיפולית בניגוד לתנאי השחרור שקבע בית המשפט, הוא נוטל 2 מנות סם ליום והניסיונות להפנותו לאפיק של גמילה מוצו עד תום, כאשר באפשרותו להיגמל בכלא, אם ירצה בכך. בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוגשה על ידי המבקש לבית המשפט המחוזי, נדחתה גם היא.

2.

בבקשה שבפניי טוען המבקש כי הערעור שהגיש מתמקד בתקיפת החלטתו של בית משפט השלום לדחות את בקשתו לעבור טיפול גמילה במסגרת של "תחלואה כפולה" המיועד לנפגעי סמים הסובלים גם מהפרעות נפשיות. לדבריו, הוא נפלט מן המסגרות הטיפוליות אליהן הופנה על ידי בית משפט השלום בשל מצבו הנפשי. המבקש סבור כי הדיון בערעור יהפוך חסר משמעות אופרטיבית אם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר, וזאת בשים לב לכך שנותרו לו 17 חודשי מאסר לרצות, לקיצור מנהלי צפוי של מאסרו ולאפשרות שישוחרר שחרור מוקדם ממאסר. בא כוחו מדגיש את היותו אדם מבוגר אב לשני ילדים קטנים שהטיפול בהם נופל כמעט לחלוטין על כתפיו מאחר שאשתו בחודשי הריון מתקדמים, ועוד הוא מציין כי הוא היה משוחרר תקופה ממושכת במהלכה התנהל התיק הפלילי, הגיע לכל הדיונים במשפט ולא נפתחו נגדו בתקופה זו תיקים חדשים.

בא כוחו של המבקש סבור כי סיכויי הערעור סבירים וכי אך הגיוני הוא ליתן הזדמנות נוספת במקרה זה. הוא מציין כי העורר החל לרצות את עונש המאסר בראשית ינואר 2007 בכלא חרמון במסגרת טיפולית, ומדגיש כי אין בכוונת המבקש לחמוק מביצוע העונש.

3.

באת כוח המדינה מתנגדת לבקשה. לדבריה, כל המאמצים שנעשו מחודש אפריל 2005 ועד לחודש ינואר 2007 לא נשאו פרי. בית משפט השלום נתן למבקש הזדמנויות חוזרות להיכנס להליך טיפולי ודחה את הדיון בעניינו פעם אחר פעם אך בסופו של דבר גם בית המשפט וגם שירות המבחן נוכחו כי אין ליתן למבקש הזדמנות נוספת. היא מוסיפה כי הדיון בערעור קבוע לחודש אפריל הקרוב, כך שבמועד שמיעתו ירצה המבקש ארבעה חודשים בלבד מתוך התקופה שנגזרה עליו.

4.

דין הבקשה להידחות.

משך למעלה משנה עקב בית משפט השלום אחר ההליך השיקומי בו שולב המבקש ואף נתן לו הזדמנות חוזרת לאחר שזה כשל. מן החומר שהונח בפניי עולה ההתרשמות כי אכן המבקש חפץ להיגמל מתלות של למעלה מעשרים שנים בסם, אולם כוחותיו לא עומדים לו. לאחר שהמבקש שב וכשל אין תימה על כך שבית משפט השלום לא ראה מנוס מגזירת דינו. המבקש החל לרצות את עונש המאסר ואיני סבורה כי יש ממש בטענתו כי אי היעתרות לבקשה ירוקן מתוכן ממשי את הערעור, שכן ערעורו קבוע, כפי שנמסר לי לדיון בחודש אפריל, שאז ירצה כארבע חודשים מתוך מאסר לתקופה של שנתיים שהוטל עליו. המבקש מרצה עונשו בכלא שבו מסגרת טיפולית מתאימה לגמילה מסמים. איני שוללת את האפשרות כי דווקא במסגרת זו ייקל עליו במידת מה לגייס כוחות ולהשלים את הליך הגמילה, מה שלא עלה בידו במסגרות הטיפוליות השונות בהן שהה עד כה.

הבקשה לעיכוב ביצוע העונש נדחית איפוא.