ע"פ 1433/10 אייל בן משה נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובהחזקת סם שלא לצריכה עצמית ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר ושנה מאסר על תנאי. כמו כן הופעל בחופף מאסר על תנאי בן חמישה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו בגין הרשעה קודמת. עוד נגזרה על המערער פסילה מלקבל או להחזיק ברשיון לנהיגת רכב מנועי במשך שש שנים מיום שחרורו.

המערער עמד לדין ביחד עם אחר ועל פי המתואר בכתב האישום צרכו השניים סם מסוכן מסוג קוקאין ולאחר מכן נסעו יחדיו ברחוב בלפור בבת ים כשהמערער נוהג ברכב ושותפו, מרדכי אלבז (להלן: אלבז ) יושב לצידו וברכב החזיקו השניים שקית ובה 14.98 גרם נטו של סם מסוכן מסוג קוקאין. שוטרים שהיו בסיור שיגרתי עקבו אחר השניים משום שעוררו את חשדם, אך משניגשו השוטרים אל רכבם החל המערער נמלט מן השוטרים כשהוא נוסע בפראות ותוך כדי כך פוגע בשני כלי רכב שנקרו בדרכו וכן בעמוד חנייה ובניידת המשטרה שחסמה את דרכם. גם באותו שלב, סירבו המערער ושותפו לפתוח את דלתות הרכב והשוטרים נאלצו לנפץ את חלונותיו. אלבז אף התנגד למעצר ותקף את אחד השוטרים תוך שהוא זורק את שקית הסם אל מחוץ לרכב. בגין מעשים אלה הורשעו שני הנאשמים על פי הודאתם בעבירות שפורטו לעיל.

הכרעת הדין ניתנה ביום 6.3.2008, אך הדיון נדחה מאז פעם אחר פעם על מנת לאפשר לנאשמים למצות הליך שיקומי של גמילה מסמים. אלבז אכן התמיד בהליך השיקום וגילה במהלכו יכולת טובה להתמודד עם מצבי לחץ ומוטיבציה להצליח בטיפול. בעקבות כך, המליץ שירות המבחן על צו מבחן לשנה ובגזר הדין שניתן בעניינו ביום 14.7.2009, אימץ בית המשפט בעיקרה את המלצת שירות המבחן והורה להעמיד את אלבז בפיקוח שירות המבחן למבוגרים למשך 18 חודשים. עוד הורה בית המשפט על הארכת שני מאסרים על תנאי שהיו עומדים ותלויים נגד אלבז לשנתיים נוספות. לא כך הסתיים עניינו של המערער. כפי שצויין איפשר בית המשפט גם למערער למצות הליך שיקומי ואף קיבל בעניינו לא פחות מארבעה תסקירים, אך בעודו אמור להשקיע את מירב המאמץ בטיפול ובשיקום נעצר המערער בחשד לעבירת סמים נוספת ולאחר ששוחרר מן המעצר בתנאים מגבילים נעצר בנמל התעופה כשהוא מנסה להימלט מן הארץ בדרכון מזוייף. בעקבות התפתחויות מצערות אלה המערער נעצר, ההליך השיקומי שבו שולב נפסק ובית משפט קמא גזר את דינו למאסר. יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי הוא אינו ממצה את הדין עם המערער ורואה להתחשב בנסיבות המשפחתיות שלו וכן בדרך הארוכה שעבר לשיקום עד הסתבכותו האחרונה.

2.

המערער מלין בפנינו על חומרת העונש ובטיעוניו הוא מדגיש בעיקר את הפער הניכר בין העונש שנגזר עליו לעומת העונש שנגזר על אלבז. כמו כן מציין המערער כי הוא שהה במעצר-בית בתנאים מגבילים לאורך תקופה ארוכה ביותר בלא שהפר אותם, אך לטענתו לא הביא בית משפט קמא את הדבר במניין שיקוליו בעת גזירת העונש. עוד טוען המערער כי אין מדובר במרדף מסוג המרדפים בדרום הארץ, אשר לגביהם קבע בית משפט זה רף ענישה גבוה של ארבע שנים ולדבריו מדובר במרדף קצר שהתרחש ברחובות העיר בת ים לאורך עשרות מטרים בלבד.

המשיבה לא התייצבה לדיון בשל שביתת הפרקליטים.

3.

דין הערעור להידחות. למערער ולאלבז ניתנה לאחר מעצרם הזדמנות פז לשקם את חייהם ולעבור הליך טיפולי המשלב גמילה מסמים. אלבז השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו והדבר קיבל ביטוי בגזר דינו ואילו המערער, למרבה האכזבה, כשל. הוא לא התמיד בהליך הטיפולי ואף נתפס ובחזקתו סמים בעוד שירות המבחן מגיש לבית המשפט המחוזי את התסקיר הרביעי בעניינו. אם לא די בכך, ניסה המערער להימלט מאימת הדין באמצעות דרכון מזוייף. מסלול הגמילה מסמים מסוכנים הוא אכן מסלול קשה כשאול אך בית המשפט גילה במקרה דנן אורך רוח לא מבוטל בדחותו פעם אחר פעם את מתן גזר הדין על מנת לאפשר למערער להשלים את המסלול השיקומי בהצלחה. גם לאחר שהתברר כי לא כך הוא, מצא בית המשפט להתחשב בדרך שעשה המערער עד שכשל וכן בנסיבותיו האישיות המורכבות ולא מיצה עמו את הדין. נוכח כל זאת ובהינתן עברו המכביד של המערער, איננו סבורים כי יש מקום להתערבותנו כערכאת ערעור בעונש שנגזר. אין לנו אלא לקוות כי המערער, שהוא איש צעיר (יליד 1981), יתעשת וישתלב במסגרת הכלא בהליך טיפולי מתאים כדי להיחלץ מן המעגל העברייני בו הוא לכוד בשל התמכרותו לסמים.

אשר על כן, הערעור נדחה.