ע"פ 144/98 מרדכי דיין נ. הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ

בהליך על פי פקודת בזיון בית-משפט הורה בית המשפט המחוזי שהמבקש ייאסר ויוחזק במאסר עד יום 18.1.98, בו יובא לפני בית המשפט כדי לחזור ולשקול אם יש הכרח להמשיך ולהחזיקו במאסר או שמא מוכן המבקש לקיים את פסקי הדין שניתנו לזכות המשיבות. המבקש הגיש ערעור על ההחלטה הזאת ולפני בקשתו לעכב את ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור.

עיון בקורות ההליך בפני בית המשפט המחוזי מעלה שהמבקש לא חלק בתצהיר על טענת המשיבות, לפיה הפר את ציוויי פסקי הדין. לאמיתו של דבר לא הגיש תצהיר כלל, וממילא לא נשמעה מפיו טענה, לא בדבר קיום הציוויים, לא בדבר הנכונות לקיימם ולא בדבר פקיעת היכולת לקיים. מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה, כי ההליך שבפניו היה השלישי, או הרביעי, בסדרת הליכים לפי פקודת בזיון בית-משפט, שבגדרם התבקש על ידי המשיבות לאכוף על המבקש במאסר או בקנס ציות לציוויים. בהליכים הקודמים נקט בית המשפט נגד המבקש בסנקציה של קנס, שכעבור זמן הופחת משמעותית לפי בקשתו, וכן נקט בסנקציה של מאסר לחמישה ימים, שבעקבותיו הצהיר המבקש כי למד לקח ויחדל מלהפר את הציוויים. אך בבקשתן החדשה הניחו המשיבות, בפני בית המשפט המחוזי, תשתית לטענתן, שחרף הצהרתו הוסיף המבקש להפר את הציוויים, ובנסיבות אלה קשה לראות מה יכול בית המשפט המחוזי לעשות זולת נקיטת סנקציה חמורה יותר מן הקודמות.

בבקשה לעיכוב ביצוע מן הסוג הנדון מוטל על בית המשפט לשקול, בראש ובראשונה, את סיכויי הערעור. לנוכח העמדה שנקט המבקש בהליך בפני בית המשפט המחוזי אני מתקשה לראות שיש לערעורו סיכוי סביר. גם מאזן הנוחות פועל במקרה זה בבירור לטובת המשיבות. מטבע הדברים יחלוף עוד זמן לא מבוטל עד שיוכל הערעור להישמע ואם יעוכב ביצוע המאסר, יימצא הצו מתרוקן מתוכנו.

לפנים מן הצורך אוסיף, כי בכך שבית המשפט המחוזי קבע שהמבקש יובא בפניו ביום 18.1.98, כדי לשקול את ההכרח בהמשך המאסר, אין כדי למנוע מן המבקש להקדים ולפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לחזור ולדון בעניינו לאלתר, על יסוד גרסה שיש בידו למסור בתצהיר שיגיש לבית המשפט.

אני דוחה את הבקשה. בא כוח המשיבות מחל על הוצאותיו, ולכן לא יהיה צו להוצאות.