ע"פ 1448/00 איימן חוסניה נ. מדינת ישראל

1.המערער הועמד לדין יחד עם שניים אחרים והורשע בשוד בנסיבות מחמירות בשני מקרים, ונסיון לשוד בנסיבות מחמירות. הוא נדון ל5- שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנות מאסר בפועל ו18- חודשי מאסר על-תנאי. שותפו האחד - בגיר - נדון לעונש זהה ושותף נוסף (קטין) נדון ל4- שנות מאסר מתוכן שנתיים מאסר בפועל ושנתיים על-תנאי.

בערעורם של השניים האחרים שונו עונשיהם. עונשו של הבגיר הועמד על ½2 שנות מאסר בפועל (במקום ½3 שנים) ואשר לקטין, הוחלף עונש המאסר בשנתיים פיקוח קצין מבחן.

2.הסניגור מבקש להשוות את עונשו של המערער לזה של שותפו הקטין ומציע להפחית את עונשו במידה משמעותית מזה שנגזר בערעור על הבגיר.

ב"כ המשיבה מסכים לכך כי יש מקום לשקול הפחתת-מה בעונש המאסר של המערער, אולם לדבריו, עונשו צריך להיות חמור מזה של האחרים באשר קיימות נסיבות לחומרה המצדיקות זאת, ביניהן השתתפותו בשלושת מעשי השוד, העדר חרטה כנה מצידו, אי הפנמת משמעות מעשיו, אי שיתוף פעולה נאות מצידו עם שירות המבחן ועברו הפלילי, (עבירות פריצה לרכב וגניבה ממנו, שעבר בהיותו כבן 15 והפרת הוראה חקוקה בכך שהפר תנאי מעצר-בית בו שהה שנתיים, בתיק זה).

שירות המבחן ציין בדו"ח האחרון שנתבקש להמציא לנו, כי חלה התקדמות בהפנמתו את מעשהו, בהכרתו באחריותו, ברצונו להשתקם ובהתנהגותו בבית הסוהר באופן תקין. השירות מציע להקל בעונשו ולהעמידו במבחן בנוסף למאסר או להעמידו במבחן טהור בגין אחת העבירות ולהותיר את המאסר המופחת על כנו, בגין העבירות האחרות.

3.לאחר ששקלנו את כל השיקולים הרלבנטיים, את טענות הצדדים ואת עמדת שירות המבחן, הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום להפחית מעונשו של המערער ולהעמידו במבחן עם יציאתו מבית הסוהר.

אם כי קיימים הבדלים הן לחיוב והן לשלילה בין המערער לבין כל אחד משותפיו לעבירות שבוצעו המצדיקים הבחנה ביניהם, החלטנו לקבל את הערעור, בהתחשב בשינויים שחלו במערער ובסיכויי שיקומו ובהתחשב בעונשים שנגזרו על שותפיו בערעוריהם.

גזר הדין ישוּנה על ידי כך שעונש המאסר יועמד על 4 שנים במקום 5 שנים, מתוכן ½2 שנות מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר על-תנאי והתנאי הוא כפי שקבע בית המשפט המחוזי. בנוסף, ניתן בזה צו מבחן בהסכמת המערער, ומוטל עליו מבחן למשך שנה אחת מיום שחרורו מן המאסר.