ע"פ 1457/98 טירן אינדפוקר נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת.פ. 8106/97) בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד מזויין. השוד בוצע על ידי קבוצת אנשים רעולי פנים, שהשתלטה על משרדה של חברה המנהלת עסקים באילת - על פי מידע שמסר המערער שעבד במחלקת החשבונות שלה - ובאיומי אקדח וסכינים גנבו מן המשרד כ60,000- ש"ח לאחר שכבלו את אלה שנמצאו במשרד בחדר הכספת של החברה.

בגין הרשעתו בעבירות האמורות, נדון המערער ל30- חדשים מאסר לריצוי בפועל ול18- חודשים מאסר על תנאי. הערעור מכוון כנגד מידת העונש.

טענתו של המערער היא, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל נאות לקולה לשלשה אלה: ראשית - לכך שמעורבותו בפרשת השוד מצומצמת למסירת מידע בלבד; שנית - לכך שמסירת המידע נעשתה עקב כניעתו להפצרותיו של אחיו - שנמנה על השודדים - על רקע של התמכרותו לסמים; ושלישית - לכך, שבשמונה השנים שקדמו לשוד קיים אורח חיים נורמטיבי - לאחר שריצה עונש מאסר של שלש וחצי שנים - נשא אשה והקים משפחה.

בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי המליץ שירות המבחן שלא לגזור על המערער עונש מאסר לתקופה ממושכת, על מנת שלא לגרום להעמקת הקשר בינו לעולם העברייני, ממנו ניתק עצמו במשך שמונה השנים שקדמו לשוד.

לא נוכל להיעתר למערער. מסירת המידע נעשתה על ידו כאחד מחברי הקבוצה; והעובדה כי לא השתתף בביצוע השוד בפועל מחשש שמא יזוהה, אינה ממתנת ואינה מקהה את חומרת התנהגותו, המתאפיינת גם במעילה באמון מעבידיו.

המדובר בשוד מזויין שבוצע תוך נקיטה באלימות; וכניעה להפצרות האח, לא זו בלבד שאינה מקילה על מצבו של המערער אלא מחמירה אותו, בכך שהיא מציגה אותו כמי שנתון להשפעה בהקשר זה.

העונש שנגזר על המערער אינו חמור כל עיקר ויש בו מידה רבה של הליכה לקראתו; ואנו לא מצאנו עילה להוסיף על כך מצידנו.

הערעור נדחה.