ע"פ 1460/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, יליד חודש אוקטובר 1988, הנו אחיה של קטינה ילידת חודש דצמבר 1993. עד לשנת 2001 גרה הקטינה בבית אמה, ובאותה שנה הועברה על ידי רשויות הסעד למשפחתון בקיבוץ. עם זאת, נהגה הקטינה להגיע לבית משפחתה לחופשות, וכך עשתה גם בחופשת הפסח של שנת 2002.

בכתב אישום שהוגש נגד המערער ואחיו נטען, כי במהלך אותה חופשה של שנת 2002, התעלל המערער בקטינה כאשר מרח צואה על פניה והטיל את מימיו עליה שעה ששכבה במיטתה. כמו כן, נטען כי המערער החדיר עפרון לאיבר מינה של הקטינה, תוך שהוא מסב לה כאבים. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, מצא בית המשפט המחוזי כי המערער ביצע עבירות של אינוס והתעללות, עבירות לפי סעיפים 345(א)(3) ו-368ג' רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לאחר שהוגש תסקיר של שרות המבחן, ובתום שמיעת טיעוניהם של הצדדים, הוחלט להרשיע את המערער ולגזור לו 3 שנות מאסר, מחציתן בפועל. כמו כן, חויב המערער לפצות את הקטינה בסכום של 5000 ש"ח.

המערער משיג בפנינו כנגד ההחלטה לגזור לו מאסר, והוא מוסיף וטוען את אלה: המעשים בוצעו בשנת 2002 בעת שהיה בן 13 וחצי בלבד; הוא עצמו היה קורבן של המסגרת המשפחתית בה הוא חי; בעניינו ניתן צו להשמה חוץ ביתית, אולם לא נמצאה לו מסגרת מתאימה; בירור משפטו נמשך שנים אחדות שלא באשמתו; רמת הענישה בה נקט בית המשפט המחוזי חורגת מזו הנוהגת במקרים דומים; חוסר יכולתו של המערער להירתם לתהליך טיפולי מקורה בדבקותו בטענת חפותו.

ההכרעה בערעור זה קשתה עלינו. מעשיו של המערער באחותו חמורים הם ומזעזעים, והעונש הראוי להם הוא בדרך כלל כליאה לשנים רבות. עקב כך התלבטנו כיצד לנהוג במערער, שהרי מחד, יש לגמול לו על מעשיו הרעים ולשגר באמצעותו מסר מרתיע לרבים. מאידך, מדובר במי שהיה קטין בן 13 וחצי בלבד בעת ביצוען של המעשים, ולדידנו אין ספק כי סטייתו מקורה בנסיבות בהן גדל. הוריו של המערער התגרשו בשנת 2002 בסופה של מערכת זוגית שאופיינה באלימות פיזית ומילולית, קשיים כלכלים ותפקודיים, ומסוגלות הורית נמוכה. עד כמה עגום מצבה של אותה משפחה, מלמדת העובדה כי חמישה מבין שבעת הילדים שוהים זה מכבר בפנימיות, והאם כלל לא מקיימת קשר עמם. באשר למערער, דיווח שרות המבחן כי מאז הרשעתו בבית משפט קמא, חלה התדרדרות במצבו – הפסיק לעבוד, איבד עניין בחיים והוא במצב נפשי ופיזי ירוד, ואף ביטא מחשבות אובדניות.

הנה כי כן, עניין לנו עם מערער חריג, שמבלי להקל ראש במעשיו ובנזק הנורא שגרם לאחותו, נדמה כי הוא עצמו היה קורבן של הנסיבות הקשות בהן גדל וחי מאז בא לעולם. להשקפתנו, כליאתו של מערער מסוג זה לתקופה ממושכת, כרוכה בסכנה ממשית הואיל והתרשמנו כי אין בו תעצומות הנפש כדי לשרוד בתנאי מאסר, וככל הנראה הנזק שייגרם לו עלול להתברר כבלתי הפיך. אכן, מעשיו של המערער עלולים להצביע על קיומה של סכנה הנשקפת ממנו, אולם גם זאת יש להדגיש, כי מאז ביצוען של העבירות בשנת 2002, לא נפתחו נגדו תיקים נוספים כלשהם, ויש בכך כדי לעמעם את החשש מפני אותה סכנה.

בנסיבות אלו, ונוכח כלל השיקולים שהובאו בפנינו, החלטנו ללכת לקראת המערער דרך ארוכה, אולם לא נפטור אותו בעונש מותנה בלבד, כעתירת בא-כוחו. את עונש המאסר בפועל בו ישא אנו על מעמידים על 4 חודשים, בעוד שיתר חלקי גזר דינו של בית המשפט המחוזי, יעמדו בעינם.

נהיה מוכנים לשקול את האפשרות להתיר למערער לשאת במאסרו בדרך של עבודות שרות, ולצורך כך מתבקש הממונה על אותן עבודות להניח בפנינו את חוות דעתו בתום 30 ימים.