ע"פ 1464/09פלוני נ. מדינת ישראל

בפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' גורפינקל)

בב"ש 91852/08 ובב"ש 91853/08 מיום 2.2.2009, אשר קבע במסגרת ביקורת שיפוטית עיתית שנערכה לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים או

החוק ), כי אין מקום לבטל את צווי הכליאה שהוצאו בעניינם של המערערים ביום 12.9.2005.

1.

הרקע לצווי הכליאה נשוא הערעור פורט בהרחבה בשתי החלטות שניתנו בעבר בבית משפט זה בעניינם של המערערים (ע"פ 1221/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.3.2006)

וכן ע"פ 6659/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.6.2008) (להלן גם: עניין פלוני ) ). בקצרה יצוין כי המערער 1, תושב רצועת עזה, נעצר ביום 1.1.2002, הועבר לחקירה והחל מיום 17.3.2002 הוחזק במעצר מינהלי לפי צו בדבר מעצרים מינהליים (הוראת שעה) (אזור חבל עזה) (מס' 941), התשמ"ח-1988. המערער 2, אף הוא תושב עזה, נעצר ביום 24.1.2003, הועבר לחקירה והוחזק במעצר מינהלי החל מיום 24.2.2003. מעצרם המינהלי של המערערים הוארך מעת לעת על-ידי המפקד הצבאי ואושר בביקורת שיפוטית על-ידי בית המשפט הצבאי בעזה, עד אשר פורסם ביום 12.9.2005 על-ידי מפקד פיקוד הדרום המנשר בדבר סיום הממשל הצבאי באזור חבל עזה. באותו שלב נוכח השינוי שחל בתשתית המשפטית הרלוונטית, חתם הרמטכ"ל על צווים לכליאתם של המערערים מתוקף סעיף 3 לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים וצווים אלה נותרו בתוקפם על-פי החלטת הרמטכ"ל, גם לאחר השימוע שקוים למערערים ביום 20.9.2005.

2.

בהליך ביקורת שיפוטית על כליאתם של המערערים קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ז' כספי ) בהחלטתו מיום 25.1.2006 כי לא נפל פגם בהליך הוצאתם של צווי הכליאה וכי נתקיימו בעניינם כל התנאים הקבועים בחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, לרבות העובדה כי יהא בשחרורם כדי לפגוע בביטחון המדינה. ערעור שהגישו המערערים על החלטה זו (ע"פ 1221/06) נדחה על-ידי בית משפט זה (כב' השופט א' רובינשטיין), בקובעו כי מן החומר שהוצג בפניו עולה אישוש מהותי ומשכנע לתשתית שהייתה ביסוד מעצרם של המערערים בשל קשריהם עם ארגון החיזבאללה ופעילותם ברצועת עזה במסגרת לחימת חיזבאללה נגד אזרחי ישראל. עוד הודגשה המסוכנות האישית הנשקפת משני המערערים לרבות הסיכון כי ישובו למעשיהם אם ישוחררו. החל מחודש מרץ 2006 התקיימו, אחת לשישה חודשים, בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביקורות שיפוטיות עיתיות בעניינם של המערערים בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק, ובכל חמש הביקורות שנערכו הוחלט להותיר על כנם את

צווי הכליאה שהוצאו נגד המערערים. המערערים הגישו לבית משפט זה ערעורים על ארבע החלטות שניתנו במסגרת הביקורות השיפוטיות בעניינם, כאמור. ערעורים אלה נדונו במאוחד ונדחו בע"פ 6659/06. באותה החלטה נדחו גם טענות עקרוניות שהעלו המערערים בעניין חוקתיותו של חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים.

3.

ביום 2.9.2008 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לקיום ביקורת שיפוטית נוספת בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק. לאחר שבית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינקל) עיין בחומר הגלוי והחסוי שהוצג לו ושמע את עדותו של נציג שירות הביטחון הכללי, אישר הוא את תוקפם של צווי הכליאה בהחלטה מיום 2.2.2009 בציינו כי נוכח פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 6659/06 הוא פטור מלדון בשאלת מעמדם של המערערים כלוחמים בלתי חוקיים. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי וציין כי השאלה המונחת בפניו בשלב זה למעשה היא האם יש בחלוף הזמן כדי להביא לשחרורם של המערערים. בהקשר זה קבע בית המשפט כי המערערים היו לוחמים בלתי חוקיים טרם מעצרם וכי "על פי המידע שהתקבל גם מהתקופות המאוחרות יותר, יש לייחס להם משקל בארגון עליו הם נמנים". עוד קבע בית המשפט כי ארגון חיזבאללה החליט לפעול בעזה ואף שהיקף פעילותו שם אינו גדול, הגרעין לביסוס תא הארגון "נזרע כבר" והמערערים היו מראשיו. בשל טעמים אלה שוכנע בית משפט קמא כי שחרור המערערים בשלב זה יביא לסיכון שלום המדינה וכי קיים חשש ממשי שהמערערים ישובו לעסוק בפעילות עוינת אם ישוחררו.

מכאן הערעור שבפניי.

4.

המערערים טוענים כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי הם לוחמים בלתי חוקיים ובאשרו את צווי הכליאה. לטענת המערערים, בעת בחינת צווי הכליאה יש להביא בחשבון את העובדה שהם שהו במעצר מינהלי טרם שהוצאו נגדם צווי כליאה לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, והם מוסיפים כי עמדה זו הייתה מקובלת גם על המשיבה ועל נציג שירות הביטחון הכללי. המערערים מוסיפים וטוענים כי אין להם כל זיקה לארגון החיזבאללה וכי לא נשקפת מהם סכנה לביטחונה של מדינת ישראל, ובהפנותם לפסיקתו של בית משפט זה בעניין מעצרים מינהליים הם טוענים כי חומר ראיות שהיה בו כדי להצדיק את מעצרם מלכתחילה לא בהכרח יהיה בו כדי להצדיק את המשך המעצר. בהקשר זה טוענים המערערים כי חלוף הזמן יש בו כדי להקהות את הטענה בדבר מסוכנותם וכי פרק הזמן הארוך שחלף מאז מעצרם משליך על שאלת מידתיותם של צווי הכליאה. לבסוף טוענים המערערים כי נציג השב"כ הצהיר בדיון בבית משפט קמא שבידי השב"כ אין מידע עדכני לגביהם ובנסיבות אלה הנטל הרובץ על כתפי המשיבה להוכיח את נחיצותו של המשך מעצרם כבד מזה הנדרש לצורך מעצרם לכתחילה. על כן מבקשים המערערים כי בית משפט זה יבטל את החלטתו של בית משפט קמא, יבטל את צווי הכליאה נגדם ויורה על שחרורם לעזה.

5.

המשיבה, מצידה, טוענת כי דין הערעור להידחות. בסוגיות העקרוניות ובהן היות המערערים לוחמים בלתי חוקיים, נסמכת המשיבה על ההחלטה המקיפה שניתנה בעניינם בע"פ 6659/08, ולטענתה צווי הכליאה נגד המערערים ניתנו כדין והם מבוססים על מידע מודיעיני מהימן ובעל משקל של ממש ממנו עולה כי המערערים הם פעילי חיזבאללה אשר שימשו במערך הלוחם של הארגון.

המשיבה טוענת כי המידע הקיים בעניינם של המערערים הוא רב ויש בו כדי להצדיק את המשך כליאתם מכוח החוק, וכי הערעור אינו מגלה שינוי מהותי בנסיבות למן החלטתו האחרונה של בית משפט זה בעניינם. המשיבה מציינת כי יש אומנם ליתן משקל לפרק הזמן שחלף מאז תחילת המעצר, אך לטענתה החומר הביטחוני הקונקרטי בעניינם של המערערים מוביל למסקנה כי אין בחלוף הזמן כשלעצמו כדי להטות את הכף לטובת שחרורם מן המעצר. לבסוף טוענת המשיבה כי המצב הביטחוני הכללי, שכיום הוא חמור יותר מבעבר, משפיע אף הוא על המסוכנות הנשקפת מן המערערים.

6.

חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים נותן בידי המשיבה אמצעי חריג ובלתי שגרתי להגנה על ביטחון המדינה ונוכח הפגיעה המשמעותית בחירותם של הכלואים הכרוכה בהפעלתו של אמצעי זה, מוטלת על המשיבה כמו גם על בית המשפט חובה מיוחדת לבחון ולשוב ולבחון מעת לעת באופן זהיר וקפדני האם קיימת הצדקה להמשך הכליאה. בתוך כך יש לבחון את איכותן ועוצמתן של הראיות המינהליות ובכללן החומר המודיעיני, הקיימות נגד הכלוא, וכן את מידת עדכניותו ואת השחיקה שחלה בו, ככל שחלה, עם חלוף הזמן (ראו: עניין פלוני , פיסקה 22; ע"פ 7446/08 סעיד נ' מדינת ישראל , פיסקה 30 (טרם פורסם, 7.11.2008)).

במקרה דנן עולה מן החומר החסוי שהוצג בעניינם של המערערים כי הם משתייכים לארגון החיזבאללה ונמנים עם המערך הלוחם בו. משכך, עונים המערערים להגדרת המונח "לוחם בלתי חוקי" בחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, ועמד על כך בית משפט זה בהחלטותיו הקודמות. הסוגיה המרכזית הצריכה התייחסות בעניינם של המערערים נוגעת למימד הזמן. המערערים נתונים בכליאה מאז 12.9.2005 וקודם לכן אף היו עצורים במעצר מינהלי משך מספר שנים (המערער 1 מינואר 2002 והמערער 2 מינואר 2003). אכן, משך הזמן שחלף מיום הוצאת צווי הכליאה נגדם (וקודם לכן צווי המעצר), מהווה שיקול רלוונטי שעל בית המשפט להביאו בחשבון בעת שהוא בוחן את הנחיצות שבהמשך הכליאה, במיוחד מקום שבו צו הכליאה אינו כולל מגבלת זמן קונקרטית לסיומו, כבענייננו (ראו עניין פלוני , פיסקה 46). יחד עם זאת, חלוף הזמן הוא רק שיקול אחד מבין מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהקשר זה ולאחר שעיינתי בחומר החסוי הנוגע למערערים, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה אין לעת הזו עילה לביטול צווי הכליאה בעניינם של המערערים. המערערים משתייכים למערך הלוחם של ארגון החיזבאללה וטרם מעצרם נטלו חלק משמעותי ביצירת התשתית לפעילותו הטרוריסטית של ארגון זה ברצועת עזה. משכך, יש בהמשך מעצרם כדי לשרת תכלית חשובה של סיכול פעילות חבלנית משטחי רצועת עזה ושחרורם בשלב זה מקים חשש ממשי להמשך פעילות עוינת ומסוכנת מתוך שטחים אלה אשר יש לה השלכות ישירות וקשות על ביטחון המדינה. מסקנה זו יפה ביתר שאת לעת הזו נוכח המצב המשברי שנוצר ברצועת עזה בעקבות מבצע "עופרת יצוקה". יחד עם זאת, הערכת מסוכנות הנערכת במצב של רגיעה אינה דומה להערכה במצב של לחימה או במצב שבסמוך לאחר לחימה, ובתשובה לשאלה שהפניתי במהלך הדיון במעמד צד אחד למשיבה ולגורמי הביטחון שהתייצבו בפניי להצגת החומר החסוי נמסר כי בהינתן פרק הזמן הממושך שבו הם כלואים עד כה וככל שייווצר מצב של רגיעה לטווח ארוך, תהא נכונות לשקול בחיוב סיום כליאתם של המערערים.

בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.