ע"פ 1465/08 סעיד נג'אר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את המערערים במספר עבירות, ולהלן פרטי האישומים שיוחסו להם:

א)

בחודש מאי 2005 נפגש מערער 1 (להלן: סעיד) עם שני חברי ארגון החמאס, ואלה ביקשו ממנו מידע על מבנה בחוף הרחצה באזור המואסי, מתוך כוונה לבצע שם פיגוע. לצורך כך הוסיף סעיד ונפגש עם שני אנשי ארגון הג'יהאד האיסלמי, שהיו אמורים ליטול חלק באותו פיגוע.

ב)

בחודש ספטמבר 2005 נעתר סעיד להצעתו של אחר (חסן אלנג'אר) להעביר דרך הים כלי נשק ממצרים לרצועת עזה, ובעקבות כך העביר המערער 10 רובים מסוג קלצ'ניקוב.

ג)

באותם ימים קשר סעיד עם אחרים וביניהם מערער 2 (להלן: אחמד) וחסן אלנג'אר, להבריח ממצרים לרצועת עזה את קרוב משפחתו של אחד הקושרים, ובאותה הפלגה העבירו המערערים גם 20 רובי קלצ'ניקוב.

ד)

בתאריך 30.11.05 יצאו המערערים להפלגה נוספת במטרה להעביר כלי נשק, אולם בסופו של דבר נמנעו מכך עקב פעילותה של המשטרה המצרית.

ה)

ביחס לאחמד נטען עוד, כי במהלך שנת 2005 פנה אליו פעיל של ארגון החמאס, והוא נעתר להצטרף לשורות הארגון.

המערערים הודו בעובדות שיוחסו להם, ובעקבות כך הורשע סעיד בעבירות של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, הובלת נשק, וניסיון לבצע עבירות בנשק. אחמד הורשע בעבירות של הובלת נשק, ניסיון להוביל נשק וחברות בארגון טרוריסטי.

על כל אלה דן בית המשפט המחוזי את סעיד ל-13 שנות מאסר, ו-12 חודשים מאסר על-תנאי, בעוד שאחמד נדון ל-11 שנות מאסר ונגזר לו מאסר על-תנאי דומה לזה שנגזר לשותפו. הערעור שבפנינו מופנה נגד העונש. נטען, כי המערערים לא פעלו ממניעים אידיאולוגיים, אלא ממצוקה כלכלית; הנשק הוברח לרצועת עזה והמערערים לא ידעו כי המעשה מהווה גם עבירה על פי דיני מדינת ישראל; הם הפנימו את הפסול שבמעשים; גזר הדין נוטה לחומרה בהשוואה לעונש שהושת על חסן אלנג'אר, וכן סוטה הוא מרמת הענישה הנוהגת.

טיעונים אלה אין בידינו לקבל. מזה מספר שנים, נשלטת רצועת עזה על ידי ארגון רצחני ששנאתו מופנית לא רק כלפי מדינת ישראל ותושביה, אלא גם כלפי בני עמו. החדרתם של כלי נשק בכמות כה גדולה לרצועת עזה, היא תוספת כוח לא מבוטלת לאותו שלטון דמים, ועל כן יש לנקוט נגד אלה המסייעים בידו או בידי ארגונים אחרים הפועלים באותו מקום, באמצעי ענישה קשים. מנקודת השקפה זו, ואף שהעונשים שהושתו על המערערים אינם קלים, לא ראינו מקום לשנות מגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. מדעתנו לא שינינו גם נוכח גזר הדין בעניינו של חסן אלנג'אר, באשר הוא ניתן בגדר הסכם טיעון שכלל גם הסכמה לעניין העונש.

אי-לכך, הערעור נדחה.