ע"פ 1470/04 משה רשקס נ. פז חברת נפט בע"מ

המערערים משיגים בערעורם על צדקת החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ולפיה נקבע כי צו מניעה זמני, שניתן בשעתו על-ידי השופט אפרים שלו ואשר סויג בהחלטת השופט זפט מיום 4.6.03, הופר על-ידם, ולנוכח קביעה זו הוטלה על כל אחד משניהם סנקציה של קנס על-תנאי בהתאם לפקודת בזיון בית-משפט.

הערעור בדין יסודו. בצו המניעה הזמני, במתכונתו המקורית, אסר בית-המשפט (מפי השופט שלו) על המערערים לרכוש מוצרי נפט מגורם אחר זולת המשיבה. ואילו בהחלטתו המאוחרת (מפי השופט זפט) קיבל בית-המשפט את בקשת המערערים ופסק "להתנות את הכבילה לפז (המשיבה) בכך שהמוצרים יסופקו למבקשים (המערערים) במחיר שאינו עולה על המחיר בו המוצרים נמכרים לתחנות אחרות, ואם קיימים מחירים שונים - במחיר הנמוך שביניהם".

השופטת המלומדת, שלפניה הלינה המשיבה על הפרת צו המניעה בידי המערערים, נדרשה לשאלה אם המשיבה קיימה כלפי המערערים את התנאים שקבע השופט זפט לכבילתם של המערערים לקניית מוצרי נפט ממנה בלבד. דא עקא שבמסגרת בדיקה זו הוסיפה לסייגים שקבע השופט זפט מרכיבים נוספים, שמעיקרה לא נכללו בהחלטתו.

בהחלטתה הניחה השופטת כי המשיבה יוצאת ידי חובה בספקה למערערים סולר בהנחה מרבית הניתנת על-ידה לתחנות אחרות בסביבת תחנתם של המערערים; ואילו בהחלטת השופט זפט, שעל הפרתה נדרשו המערערים ליתן את הדין, נקבע כי על המשיבה לספק למערערים את כל מוצרי הנפט בהנחה המרבית הניתנת על-ידה לתחנה כלשהי ברחבי המדינה. כן שגתה השופטת בהניחה כי ההנחה בה המדובר היא הנחה לציבור, בעוד שחובת המשיבה הייתה להעניק למערערים את ההנחה המוענקת לתחנות דלק; ואין שתי אלו היינו הך. בהוסיפה להחלטה מרכיבים נוספים שמעיקרה לא היו בה הצרה השופטת המלומדת את גדרו של הסייג ובכך הרחיבה את תחומי האיסור שנקבע בצו המניעה במתכונתו המאוחרת. מן החומר המצוי לפנינו לא נתחוור כי המשיבה קיימה את התנאים שנקבעו בצו האמור לכבילת המערערים, וכי המערערים הפרו צו זה.

הערעור מתקבל והחלטת בית-המשפט המחוזי מתבטלת. המשיבה תשלם למערערים שכר טרחת עורך-דין בשתי הערכאות בסך 50,000 ₪.