ע"פ 1483/10 סרגיי נוביקוב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בין אלכסנדר גורשניק (להלן: המתלונן) לנחום פורטנוי היו עד לשנת 2007 קשרים עסקיים. בחודש מאי 2007 טען פורטנוי באוזני המתלונן כי הוא נותר חייב לו סכום של 100,000 ש"ח עד 150,000 אלף ש"ח. בהמשך, ביקש פורטנוי מויטלי מורדכוביץ כי יסייע לו בגביית החוב, מתוך ידיעה שזה עתיד לעשות זאת תוך שימוש בסחיטה ואיומים. מכאן ואילך החל מסע לחצים על המתלונן בו נטל חלק גם המערער. נטען, כי הוא התקשר למתלונן מספר פעמים, ודרש ממנו לשלם סכומים שונים תוך שהוא מאיים " אחרת אנחנו נזיין אותך ".

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו בגדרו של כתב אישום מתוקן (בשנית), ובעקבות כך הורשע בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. בגין כל אלה נדון המערער לחמשה חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 715 ש"ח. כמו כן, הופעל מאסר על-תנאי בן 7 חודשים שעמד נגדו, חלקו בחופף, כך שתקופת המאסר הכוללת עומדת על 9 חודשים.

הערעור שבפנינו מופנה נגד חומרת גזר הדין, ובו עותר המערער שלא להשית עליו מאסר ולהורות על הארכת תוקפו של המאסר המותנה שהופעל. נטען, כי חלקו של המערער בפרשה קטן ושולי, וחרף זאת החמיר עמו בית המשפט תוך שהוא גוזר לו עונש חמור מזה שהושת על פורטנוי, שחלקו בפרשה היה גדול יותר.

אמנם, על פני הדברים נכון היה להשית על המערער עונש קל מזה שהושת על פורטנוי. אולם, בית המשפט המחוזי הבהיר בגזר דינו, המנומק היטב, מדוע הוא נוהג אחרת, ובין היתר, הודגש עברו הפלילי המכביד של המערער, בגינו אף נשא בעונש מאסר. ואכן, נראה כי המערער מתקשה לשנן את הלקח הנדרש מדרכי הענישה שננקטו נגדו בעבר, ועניין זה מצא את ביטויו גם בתסקירו של שירות המבחן, שבאופן חריג הביע את הדעה כי למערער דרושה ענישה ממשית ומציבת גבולות. מסקנה זו מתחייבת גם מכך שהמערער ביצע את העבירה הנוכחית חרף העובדה שמאסר על-תנאי ריחף מעל לראשו.

נוכח האמור, לא ראינו מקום לשנות מגזר-הדין, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום ז' באב התש"ע (18.7.2010), עד לשעה 10:00.