ע"פ 1514/07 צילה לוי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בין השנים 1993 עד 2002 שימשה המערערת פקידה במה שמכונה כ"צוות מגזר בנקאות אישית", בסניף חדרה של בנק לאומי לישראל בע"מ. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי באותן שנים ביצעה המערערת פעילות חריגה בעשרות חשבונות של לקוחות, ללא ידיעתם או הסכמתם, ואלו כללו משיכת כספים, העמדת הלוואות פיקטיביות, העברת כספים ופתיחת חשבונות פיקטיביים. לצורך זה זייפה המערערת יומנים והוראות משיכה על ידי כך שחתמה במקום הלקוחות באופן שהחתימות נחזו לאמיתיות. בדרך זו הוציאה המערערת מהבנק סכום של כ-5.2 מיליון ש"ח, ומתוכו שלשלה לכיסה כ-2.9 מיליון ש"ח.

2.

המערערת הודתה בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שהוגש לערכאה הדיונית, ובעקבות כך הורשעה, בחודש אלול התשס"ו (ספטמבר 2006), בעבירות של גניבה בידי מורשה, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד. לאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שרות המבחן והצדדים טענו לעונש, נדונה המערערת לחמש שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, וקנס בסך 150 אלף ש"ח או 12 חודשי מאסר תמורתו.

3.

בערעור שבפנינו המופנה כנגד העונש נטען, כי בית המשפט החמיר בעניינה של המערערת מכל אחד מהטעמים הבאים:

אף שחקירת הפרשה, במהלכה נרשמה מפי המערערת הודאה מפורטת, הסתיימה בשנת 2002, התעכבה הגשתו של כתב האישום עד לשנת 2006. להשקפת המערערת, מדובר בשיהוי ממושך בו היו כרוכים עינויי דין קשים, המקימים אף עילה של הגנה מן הצדק. כן נטען, כי על פי העובדות שגובשו בכתב האישום המתוקן, שלשלה המערערת לכיסה סכום של 2.9 מיליון ש"ח בלבד, ועל כן לא היה מקום לכך שבית המשפט המחוזי יעלה השערות וסברות ביחס למה שנעשה ביתרת הכסף שנלקח מהבנק. לבסוף, הופנינו לנסיבותיה האישיות של המערערת, ביחס אליהן נטען כי הן לא זכו למשקל הולם בגזר-הדין: המערערת גדלה בבית בו ההורים לא תפקדו – האב, אדם אלים, נטש את משפחתו כאשר היתה המערערת ילדה, בעוד שהאם הנה אשה חולה ולוקה בנפשה. עקב כך חיו המערערת ומשפחתה בתנאי עוני, וחרף זאת היא הצליחה לסיים את לימודיה התיכוניים, שרתה בצבא, ועבדה לפרנסתה. בעקבות קשיים אליהם נקלע בעלה של המערערת בשנת 1993, וחששה שמשפחתה תשוב ותחווה עוני, היא החלה לבצע את העבירות עליהן היא נקראה לתת את הדין. כן נטען, כי למערערת אין מקורות לתשלום הקנס, ולפיכך היא תיאלץ לשאת במאסר אשר נקבע תמורתו.

4.

לאחר שעיינו ושבנו ועיינו בטיעוני הצדדים ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי, לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו בעונש. הפרשה בגינה נותנת המערערת את הדין חמורה היא, הן עקב היקפה הכספי של המעילה והן נוכח השנים הרבות בהם היא נמשכה, תוך שהמערערת אינה חוסכת במאמץ ומחשבה כדי למנוע את חשיפת מעלליה. יתר על כן, המערערת לא החזירה דבר מהסכום אותו נטלה שלא כדין, ובית המשפט המחוזי היה רשאי, נוכח הסכום ששלשלה לכיסה (2.9 מיליון ש"ח), לתהות אם פרטיה של הפרשה נחשפו כולם. אכן, מסכת חייה של המערערת לא היתה פשוטה כלל ועיקר, אולם גניבת כספים בסכומים כה ניכרים אינה דרושה לצורכי מחייתו של מי שידו אינה משגת, ושורשיה של עבריינותו עמוקים הרבה יותר. אכן, חל שיהוי ניכר בהליכים הפליליים אותם יזמה המשיבה כנגד המערערת, ובשיהוי זה גלום עינוי דין. אולם, גם זאת יש לזכור, הכנתו של כתב אישום בפרשות כלכליות מורכבות וסבוכות, מצריך עבודת הכנה מרובה עקב התיעוד הרב המחייב לימוד בטרם ניתן יהיה להגדיר את העובדות המפלילות בלשון משפטית. עם זאת, בשני עניינים החלטנו ללכת לקראת המערערת ושניהם נוגעים לקנס. אנו מורים כי המערערת תוכל לשלם את הקנס עד ליום 31.12.2009, ואילו תקופת המאסר כנגדו

תעמוד על 8 חודשים. בכפוף לכך, הערעור נדחה.