ע"פ 1519/07 דורון כארדי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש יולי 2006, בשעת לילה מאוחרת, התרחשה תגרה בין המערער למתלונן, במהלכה הלך המערער לביתו וכאשר שב משם היה בידו בסכין עמה הוא דקר את יריבו פעמיים – בגב עליון ובמותן שמאל. כתוצאה מכך סבל המתלונן מקרע בטחול ובכלי דם, דבר שהצריך טיפול רפואי בבית חולים שם אושפז. באותה תגרה נדקר גם המערער – בירכו ובידו.

המערער הודה בעובדות אשר יוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות ובהחזקת סכין שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) וכן 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על כך דן אותו בית המשפט המחוזי ל-45 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על תנאי קנס בסך 2000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 15.000 ש"ח. כמו כן, הופעל מאסר על-תנאי בן 3 חודשים שעמד נגד המערער, במצטבר למאסר שנגזר בתיק זה.

בערעור שבפנינו המופנה כנגד העונש נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי בשיקוליו לכל אלה: המערער עצמו היה קורבן לאלימותו של המתלונן; לעבירה לא קדמו מחשבה או תכנון; זהו מאסרו הראשון של המערער; לא היה מקום לייחס משקל רב לאמור בתסקירו של שרות המבחן.

הרשעתו הנוכחית של המערער אינה הראשונה בחייו, אדרבא, מדובר במי שחרף גילו הצעיר הוא חוטא בפלילים שנים רבות, ולמען הדיוק מאז שנת 1992. אכן, הרשעותיו בעבר היו בעיקר בתחום הרכוש, אולם התעסקותו הנמשכת בפלילים מעידה עליו כמי שמתקשה לעשות תפנית חיובית בדרך חייו. הפעם הסלימה התנהגותו לממדים שהסכנה הנשקפת מהם שוב אינה טעונה הוכחה, ועל כן לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה כלשהי המצדיקה לסטות מרמת הענישה שהושתה על ידי הערכאה הדיונית.

הערעור נדחה.