ע"פ 1523/09 מדינת ישראל נ. יוסף אגבאריה

השופט א' א' לוי:

בתאריך 20.1.08 קשר המשיב עם אחר – חאלד אגברייה, לשדוד עובד של תחנת דלק. הם הגיעו למקום בשעת לילה מאוחרת, ובעוד המשיב משוחח עם העובד (להלן: המתלונן), הגיח חאלד בריצה, הפיל את המתלונן על הרצפה, והמשיב ושותפו נטלו ממנו 400 ש"ח. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות של ממש.

בעקבות הודאתו בעובדות, הרשיע בית המשפט המחוזי את המשיב בעבירת שוד לפי סעף 402(ב) לחוק העונשין, ובהמשך דן אותו ל-6 חודשי מאסר, 16 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 4,000 ש"ח. חאלד אגברייה, שנשפט בנפרד, נדון ל-30 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על תנאי והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח. ערעור שהגיש חאלד כנגד עונשו, נמחק לבקשתו בחודש שבט התשס"ט (פברואר 2009).

המדינה סבורה כי העונש נוטה חסד למשיב במידה שאינה הולמת את חומרת המעשה בו חטא, ובכך עוסק הערעור שהניחה בפנינו.

ערעור זה בדין יסודו. המשיב חטא בעבירה קשה. בשעת לילה מאוחרת הוא נטל חלק בשוד של עובד תחנת דלק. שוד זה לווה באלימות, והתקשינו לקבל את טענת המשיב לפיה לא צפה כי ביצוע העבירה יהיה מלווה בהפעלתו של כוח. מכוח הודאתו בעובדות (ראו סעיף א(1)), אנו למדים כי לשוד קדמו מחשבה ותכנון, ובגדר ציפייתו של מי שהחליט לבצע שוד, אמורה להיות מצויה גם האפשרות כי הקורבן יגלה התנגדות, שהרי אין זה ברור מאליו כי יסכים למסור את פדיון התחנה ללא התנגדות, ולמצער, מחאה. יתרה מכך, אין זו מעורבותו הראשונה של המשיב בפלילים, ומעיון בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי עולה, כי הוא התקשה לקחת אחריות מלאה למעשיו, הניח את האשם לפתחם של אחרים, ולא גילה אמפטיה כלפי הקורבן, ועל כן הובע חשש מפני מעורבות נוספת של המשיב בעתיד בפלילים.

כאמור, חאלד נכלא ל-30 חודשים, ואף שהכלל בדבר האחידות בענישה אינו מראית פני הכל, התקשינו לקבל את הפער הכה משמעותי בעונשים שנגזרו על שני המעורבים בשוד. לפיכך, החלטנו לקבל את הערעור, ואת תקופת המאסר בפועל בה ישא המשיב אנו מעמידים על 24 חודשים, ממנה ינוכו ימי מעצרו. יתר חלקיו של גזר הדין, יעמדו בעינם.

המשיב יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום כ"ט בסיון התשס"ט (21.6.2009), עד לשעה 10:00.