ע"פ 1528/08 עליאן עאדל נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בשלושה מועדים בחודש מאי 2007 שדד המערער מוניות מבעליהן, תוך שהוא פועל בשיטה דומה. הוא נהג לעצור נהגי מוניות, לבקשם להסיעו לירושלים, שם הוביל את הנהגים למקומות מבודדים, ובאיומי סכין אילץ אותם לנטוש את רכביהם, אותם מכר בהמשך בנזיד עדשים. באישום נוסף שיוחס למערער נטען, כי במהלך שנת 2006 הוא קיבל לידיו תעודת זהות על שמו של אחר בה הודבקה תמונתו. המערער הודה בכל העובדות המפלילות שיוחסו לו, ובית המשפט המחוזי בירושלים הרשיעו בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, סחר ברכב או בחלקים גנובים, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר, ושהייה בישראל שלא כדין – עבירות לפי סעיפים 402(1), 413 ו-418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

לאחר שהצדדים טענו לעונש, נגזר עונשו של המערער – 8 שנות מאסר, שלוש תקופות של מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות כל אחד משלושת המתלוננים בסכום של 2,500 ש"ח.

בערעור שבפנינו משיג המערער על חומרת העונש, שלהשקפתו חורג הוא מרמת הענישה הנוהגת. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות – גרוש, אב לבן שנקלע למצוקה כלכלית; וכן שהאלימות בה עשה המערער שימוש היתה מינורית.

לא מצאנו מקום או עילה לשנות מגזר-הדין. אותה תופעה של אנשים השוכרים את שרותיו של נהג מוניות, מובילים אותו למקום מבודד שם הם שודדים את הרכב, היא תופעה מכוערת ומסוכנת שאינה חדשה עמנו, ועל כן נדרשת מדיניות ענישה מחמירה כדי להלחם בה. נהגי מוניות התרים אחר פרנסה, מתקשים לברור את נוסעיהם, ולעתים קרובות הם מתפתים לנסוע למקומות מרוחקים מתוך שהם תרים אחר פרנסה, ושם הם נחשפים לסכנות להן לא היו מודעים מלכתחילה. נהגים אלה זכאים להגנת החוק, והגנה זו משמעה כליאתו של העבריין לזמן ממושך, הן כדי להגן על הצבור מפניו, וגם במטרה להרתיע את הרבים. בנסיבות אלו, ואף שתקופת המאסר שהושתה על המערער אינה קלה כלל ועיקר, לא ראינו מקום לשנות ממנה.