ע"פ 1535/16 ע"פ 1535/16

1.מונח לפני ערר על החלטת בית משפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת נ' אהד בע"פ 18624-02016 מיום 17.2.16) לדחות בקשה להפסקת ביצוע גזר-דין שהוטל על העורר בת"פ 21589-10-14 בבית משפט השלום ברחובות (כב' סגנית הנשיאה ע' רון מיום 28.12.15) לפיו נידון העורר לעונש מאסר במתווה של עבודות שירות לתקופה של 45 יום.

2.אכן יש נימוק שלא לקבל את הערר בשל העובדה שהעורר כבר הספיק לבצע את עבודות השירות לתקופה שבין שבועיים - לשלושה שבועות. יתכן ואף יש הגיון מעשי מבחינת העורר לו היה מסיים את ריצוי העונש כבר בתקופה זו. ברם אין זו בחירתו ומכאן הצורך להכריע. דעתי היא כי על אף שהיה מקום לזרז את הגשת בקשת העיכוב טרם תחילת רצוי העונש - והסניגור דהיום לא יצג את העורר באותו שלב - עדין יש מקום להיעתר לבקשה. בית משפט רשאי להורות על הפסקת רצוי העונש במקרה המתאים. יצוין הכלל שנקבע בהלכת שוורץ (ע"א 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל

פ"ד נד (2) 241 (2000)) לפיו יש למנוע מצב בו הערעור יתייתר. בדומה, שקול לגיטימי הוא, בין שקולים אחרים, מניעת מצב בו המערער יבצע עונש שלאחר מכן יבוטל. כך לגבי עונש של תקופת מאסר קצרה - והדברים ידועים ומיושמים הלכה למעשה. כאן הערעור מוגש כנגד החלטת בית משפט השלום להרשיע את העורר תחת התוצאה של אשם בלא הרשעה וצו מבחן. היה והערעור יתקבל, ואיני מביע עמדה, לא ניתן לחבר לתוצאה זו ביצוע עבודות שירות. משכך, וכיוון שברור שמלכתחילה היה מקום להיעתר לבקשה מעין זו, החלטתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ולהפסיק את המשך ביצוע עבודות השירות.

3.הערר מתקבל. הנני מורה על עיכוב ביצוע יתרת עבודת השירות שעל העורר לרצות עד ובכפוף לתוצאת הערעור על פסק הדין של בית משפט השלום. המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לממונה על עבודות שירות.