ע"פ 1553/02 סועאד כרים בן עטיה נ. מדינת ישראל

המערער, לאחר בילוי עם שניים מחבריו, וכשהוא נוהג ברכב בו נסעו השלושה, השתתף כמסייע בשוד מזוין של מתדלק בתחנת דלק.

בעוד הוא ממתין במכונית, שותפיו היכו את המתדלק כשברשותם נשק, גנבו ממנו 500 ש"ח ונמלטו במכונית בה המתין המערער.

בגדר הסדר טיעון שנערך לאחר שמיעת ראיות, הודה המערער - אשר בתחילה הואשם בשוד מזוין - בסיוע לביצוע מעשה שוד מזוין, ונגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל וכן 18 חודשי מאסר על-תנאי. זאת בעוד שעל שותפיו, אשר הודו בפתח המשפט בעבירות שיוחסו להם, שהן בנוסף לשוד המזוין, גם קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, נגזרו עונשי מאסר בפועל של שנתיים בנוסף למאסר על תנאי.

בית המשפט המחוזי, בהבחינו בין המערער לשותפיו, ציין כי לחובת המערער עומדת הרשעה בתקיפה הגורמת חבלה, וכן העובדה שלהבדיל משותפיו, הוא הודה רק לאחר ניהול משפט.

מכאן הערעור שבפנינו, המבוסס בעיקר על הפרת עקרון אחידות הענישה. בא-כוחו של המערער ציין בפנינו, כי ההרשעה הקודמת עניינה בעבירה שנעברה בעוד המערער קטין וכי העונש הקל שהוטל עליו (קנס) מלמד כי העבירה לא היתה חמורה; וכי בדין כפר המערער באשמות שיוחסו לו בתחילה, שהלא בסופה של הדרך הורשע אך בעבירה של סיוע לשוד מזוין.

אכן, יש דיספרופורציה מסויימת בין העונשים שהוטלו על שותפיו של המערער לבין העונש שהוטל עליו. ברם, עקרון אחידות הענישה איננו השיקול היחיד. במקרה שלפנינו בית המשפט אף לא התעלם לחלוטין מעקרון זה, שכן על המערער נגזר עונש קל יותר מאשר על שותפיו. עונש זה כשלעצמו איננו משקף כלל את חומרת עבירת השוד המזוין שהמערער סייע לביצועה. בנסיבות אלה, הגענו לכלל דעה כי אין מקום להתערב בעונש.

הערעור נדחה, איפוא.

המערער יתייצב לריצוי עונשו בבית-המשפט המחוזי בחיפה ביום 4.8.02 עד לשעה 12:00.