ע"פ 1556/95 מדינת ישראל נ. פלוני

המשיב הורשע בביצוע עבירת אינוס במשפחה בנסיבות מחמירות. מדובר באינוס בתו החורגת של המשיב, שהיתה בעת המעשה בת אחת עשרה וחצי. המעשה בוצע בבית המשפחה בעת שהקטינה היתה בחופשה מן הלימודים, ואמה נעדרה מן הבית.

בשל מעשה האינוס נדון המשיב בבית המשפט קמא למאסר של ארבע שנים בפועל ולשלוש שנות מאסר על תנאי.

המדינה משיגה בערעורה על קולת העונש, ובדין עשתה כן.

בית המשפט קמא אמנם ציין בגזר דינו כי :

"מעשים של גילוי עריות מעוררים סלידה ושאט נפש ופוגעים לעתים בצורה קשה ביותר בילדות קטינות ורכות בשנים שכל 'חטאן' הוא שנולדו לאבות סוטים ואין ביכולתן להתנגד למעשים הנלוזים של האב".

חרף דברים אלה ראה בית המשפט קמא להקל עם המשיב עקב כך שאין לחובתו הרשעות קודמות, והמדובר במעשה אחד ויחיד.

הנמקה זו אינה יכולה לעמוד, כשאלימות מינית בקרב המשפחה רווחת למרבה הצער, גם בקרב מי שהם, לכאורה, אזרחים מתוקנים מבחינות אחרות.

משנתנו דעתנו גם לנסיבות החמורות שנתלוו למעשה, ולנוכח המדיניות הנקוטה בידינו להחמיר בעבירות אשר כאלה, כעולה גם מהפסיקה שהוגשה לפנינו על ידי בא כוחה המלומד של המדינה, אנו מחליטים לקבל את הערעור.

אלמלא ישבנו בערעור היינו רואים לגזור על המשיב עונש חמור יותר. אולם על פי הנקוט בידינו אין אנו ממצים את הדין, ולפיכך יעמוד עונש המאסר בפועל על עשר שנים (תחת ארבע שנים שגזר בית המשפט קמא). עונש המאסר על תנאי יעמוד בעינו.